"המשווקים נמנעים מלקבוע סטנדרט אחיד לתמרים. ויש להם סיבה"

ראש המועצה האזורית בקעת הירדן, דוד אלחיאני, אינו חושש להשתמש במילים קשות לגבי חברות השיווק הגדולות: "יש תחושה שהן מתאמות מחירים ומנצלות את העובדה שמגדלי התמרים לא מאורגנים". ויש לו גם מה לומר על חרם ה-בי.די.אס וגם למה לדעתו התמר לא יהיה "הפלפל הבא"4

עם ראש המועצה האזורית בקעת הירדן, דוד אלחיאני, אנחנו נפגשים במסגרת כנס מגדלי התמרים שערך שולחן התמר במועצת הצמחים, בבית הפיס של המועצה שלו.

הנושא שעל הפרק הוא, איך לא, המלך התמר, שלשמו התכנסו כ-250 חקלאים מגדלי תמרים שהגיעו לכנס, שהיה מאורגן לעילא.

"התמר לא יהיה הפלפל הבא"

מפיו של אלחיאני למדנו כי בשטחי המועצה האזורית בקעת הירדן מגדלים 25,000 דונם תמרים, כש-99% מהם מזן מג'הול.

לאלחיאני חשוב לנפץ את המיתוס שמרחף מעל הענף כצל, לפיו הצלחת הענף בשנים האחרונות, וההתרכזות במג'הול, עלולה להביא בעתיד ל"אפקט הפלפל"  – כלומר למשבר חמור כתוצאה מעודף היצע וירידת מחירים.

"אני לא מודאג וממש לא חושב שכך יהיה המצב", הוא פוסק נחרצות. "הגישה חייבת להיות אופטימית ויצירתית. גם אם יום אחד המג'הול יפסיק להיות מבוקש כמו היום (ואין סיבה שהוא יפסיק) – תמיד אפשר למצוא שווקים חדשים. צריך רק לחשוב מחוץ לקופסה".

כדוגמה הוא נותן שלושה מקומות בהם ביקר לאחרונה: "הייתי בביקור בוושינגטון. אז נכון שארה"ב לא מייבאת תמרים, כי היא רוצה לעודד את הגידולים המקומיים שלה. אבל אם נייצא תחת המיתוג של תמר מארץ הקודש, לשוק היהודי ולשוק של נוצרים אדוקים, זה יפתח לנו קהל שהוא שם נישה, אבל עדיין מונה מיליונים. יש כמיליון יורדים ישראלים בארה"ב שמאוד מתגעגעים למוצרים ישראלים. על ייסורי המצפון והגעגועים שלהם הם מחפים בקניית תוצרת ישראלית. אם ביום העצמאות נעשה בכל הערים הגדולות בארה"ב יריד ישראלי עם דוכן תמרים – נמכור בכמויות עצומות. בשנה שעברה הייתי במדריד, כחלק ממשלחת של רשת 'אורט' העולמית. לקחתי איתי שתי אריזות תמרים שלנו, ולכל מקום שהגעתי קיבלתי את אותה התגובה: 'בחיים לא ראיתי תמרים כאלה'. הייתי גם במוסקבה, וגם לשם לקחתי תמרים. התגובות שם היו מדהימות, כי הרבה אנשים לא ראו בחיים שלהם תמר ובכלל לא ידעו שקיים פרי כזה. הם הסתכלו עליו, רחרחו, ולא ידעו איך לאכול את זה… כשהם טעמו הם כמובן התמוגגו".

אבל קשה לבנות על השוק הרוסי, כי כעת זוהי מדינה במשבר כלכלי, וסביר שעבור רוב הציבור שם תמר מיובא יהיה פרי אקזוטי ויקר מדי לכיסם.

"אז אפשר להתפשר על האיכות. לא כל הייצוא חייב להיות מאיכות משובחת ויקרה. יש שוק גדול לתוצרת פחות איכותית וזולה. כמו שאמרתי, צריך רק לחשוב מחוץ לקופסה".

אז למעשה אתה טוען שבניגוד להערכות הפסימיות, אין סכנה שהתמר יהיה "הפלפל הבא" של מדינת ישראל?

"לא. לדעתי זה מיתוס שנופח על ידי רשתות השיווק והמשווקים, לכאורה כדי להצדיק מחירים נמוכים למגדלי התמרים".

אל מול המשווקים הגדולים

ובכלל לאלחיאני יש הרבה מה להגיד על ההתנהלות של המשווקים הגדולים  מול מגדלי התמרים מהאזור שלו. בשלב זה מצטרף לשולחן נדב גרול, המזכיר של המושבים גיתית ויפית, שגם הוא בעל "בטן מלאה" בנושא.

אלחיאני לא בורר מילים כדי להביע את תחושותיו הקשות בתחום זה: "יש לנו תחושה, שהיא לא מבוססת עובדות אבל היא קיימת, שהמשווקים הגדולים מתאמים מחירים ומנצלים את העובדה שמגדלי התמרים לא מאורגנים, כדי ליצור מערכת המשרתת בעיקר את האינטרסים של עצמם".

והוא מפרט: "יש מספר חברות שיווק(וביניהן "הדקלאים", "מהדרין", "דוד חי", "תנובת השדה", "טוב המושב" ועוד), וכל אחת מהן מחליטה על פי איזה סטנדרט החקלאי ימיין את התמרים. אין תקן אחיד, מחייב ושקוף של כל החברות, כדי שהמגדל ידע כמה הוא הולך להרוויח על כל סוג וגודל של תוצרת".

אז למה זה בעצם בעייתי?

"כי כך יותר קל לעשות למגדלים 'הפרד ומשול'. כך אף אחד לא יודע כמה מקבל כל מגדל ומאיזו חברה. איש איש בפני עצמו, וכך קל יותר לעשות עליהם מניפולציה ולקנות מהם את התוצרת במחירים נמוכים. לכאורה כמובן".

"אבל לא רק את זה הן לכאורה מתאמות", אומר נדב גרול, "אלא גם את נקודת הזמן שבה כולן מפרסמות את המחירים שלהן, בסמוך מאוד למועד חתימת ההסכמים, כך שלמגדלים לא נשאר טווח בדיקה ומשא ומתן. ולא רק זה, הם מושכם עד לרגע האחרון כדי שהמגדלים יפתחו בהן תלות".

כראש מועצה, מה עשית כדי לשנות את המצב?

אלחיאני: "ניסינו להושיב את כל החברות לשולחן אחד כדי לקבוע סטנדרטים אחידים של מיון, כדי שהסטנדרטים יהיו שווים ושקופים לכולם, וכדי שתהיה תחרות הוגנת בין החברות. למשל, המגדלים רוצים שיהיה אחוז גבוה יותר של שלפוח (היפרדות הקליפה מהפרי), כדי לקבל תמורה כלכלית גבוהה יותר, אבל לכל אחת מהחברות יש את הסטנדרטים שלה… לצערי לא המלחנו בזה ולא כל החברות הסכימו לשבת ולקבוע סטנדרט אחיד למיון".

החרם לא ניצח

ונעבור לחרם ה-בי.די.אס: על פי חלוקות גבול בינלאומיות שונות, בקעת הירדן, שמצויה מעבר לקו הירוק, נחשבת לשטח כבוש. בשנים האחרונות במדינות רבות באירופה קיים סימון של מוצרים מהתנחלויות וארגוני החרם קוראים שלא לרכוש אותם. עד כמה זה פוגע בכם?

"אי אפשר לטעון שזה לא פוגע בכלל, אבל יש לנו את התשובות שלנו ואנחנו ממשיכים ומגדלים גידולים איכותיים ומצליחים, ולא מרימים ידיים. החרם החל ב-2007. לאיחוד האירופי אין הסכמי סחר עם בקעת הירדן. האיחוד לא מאשר למשל לקבל אישורים של פקחים מישראל על הגידולים האורגניים אצלנו, וכתוצאה מכך חקלאים רבים הפסיקו עם הגידולים האורגניים".

ואלחיאני מוסיף: "אני פוגש אנשים מאירופה שמיתממים ואומרים: 'אבל זה רק סימון מוצרים. לכאורה כל אחד יכול להמשיך ולקנות'. אם זה היה כך אז היינו נושאים את הסימון בגאווה. אבל בפועל זה חרם ויש מי שדואג לעשות למוצרים שלנו דה-לגיטימציה. התוצאה היא שהפסקנו את היצוא של התוצרת שלנו לאירופה כמעט בכל הענפים, מלבד תמרים. התמרים שלנו כל כך טובים, אז הם לא היו מוכנים לוותר עליהם. פתאום הפוליטיקה נשכחה. יש כאן המון צביעות".

ולסיכום הוא מצהיר: "מבחינה כלכלית אפשר להגיד שהחרם ניצח אותנו, אבל מבחינה מוראלית ומבחינת ההיאחזות שלנו בקרקע – זה לא יקרה. אנחנו ממשיכים לחשוב ולמצוא פתרונות ומעקפים כאלה ואחרים לחרם. גם כאן זה הכל עניין של מחשבה מחוץ לקופסה. בקעת הירדן ממשיכה להיות מקום יפהפה המציע איכות חיים אחרת, חינוך, תרבות ומרחבים, ואלה תמיד יהיו כאן".