מתווה פיצויים מלא – גם לחקלאי המרכז

הנזק והפגיעה שספגה החקלאות בישראל מאז שפרצה מלחמת "חרבות ברזל" עצומים. הציבור, המתנדבות והמתנדבים, כמו גם המועצות האזוריות וההתיישבות הכפרית בכלל, הבינו זאת היטב. המדינה – קצת פחות.

כי לצד פיצוי הוגן יחסית ליישובים הסמוכים לגבול בעוטף עזה, בדרום הארץ ובגבול הצפון, החקלאים בשאר חלקי ישראל נותרו עם מתווה פיצויים שישיב להם רק חלק קטן מההפסדים הכלכליים העצומים שספגו.

נטישתם של כ־10,000 עובדים תאילנדים (נכון לכתיבת שורות אלה) את ישראל מאז פרוץ המלחמה והסגר על השטחים הותירו גם את חקלאי מרכז הארץ ללא עובדים. המתנדבים שנרתמו לסייע ראויים כמובן לתודה ולהערכה עצומה, אך מטבע הדברים לא ניתן להסתמך עליהם ככוח עבודה מקצועי קבוע וארוך טווח. והחקלאים? סופגים הפסדים עצומים.

על פי המתווה שמוצע לחקלאי המרכז, הפיצוי להם יינתן בהתאם לאחוזי הפרש מהמחזור בין השנה הנוכחית לשנה הקודמת, אשר יחושב לפי ארבעה חודשים – ספטמבר עד דצמבר. פיצוי זה יהיה בגובה 47% מההפרש (למול 22% מהתשומות הקבועות בעסקים).

זהו מתווה לא ישים ולא הגיוני; כידוע, בתחום החקלאות אין בהכרח זהות, לא בגידול עצמו ולא בתנאים בין שנה אחת לשנה העוקבת, כך שאין מקום להעניק פיצוי בהשוואה למחזור הקודם.

התוצאה עלולה להיות פגיעה קשה ולעתים אנושה בחקלאי המרכז, ובכך גם למדינה כולה; מעבר לביטחון התזונתי, לשטחים הפתוחים במרכז הארץ יש משמעות אדירה גם לאיכות הסביבה, לשמירה על בעלי החיים והצמחייה, וכן בסוגיות ניקוז ואגני הנחלים.

בעמק חפר, המועצה שבראשה אני עומדת, יש כ-92,000 דונם של חקלאות משגשגת. החקלאות מורכבת בעיקרה ממטעים, ירקות, פרחים, גד"ש וענפי בעלי חיים – לולים ורפתות. בשנים האחרונות נוספו גם חוות קנאביס.

החקלאות בעמק חפר שומרת על השטחים הפתוחים, ומאפשרת לנו להיות "אי ירוק" במרכז, דבר חיוני לכל תושבי המדינה. בנוסף, שדות העמק מתפרסים עד הגבול המזרחי, קו התפר, כך שלחקלאים ולחקלאות שלנו יש גם משמעות לאומית וביטחונית רבה. כן, אני עדיין מאמינה כי התפיסה הזו חשובה (כמובן, לצד מעטפת ביטחונית מקיפה ואינטנסיבית).
זאת ועוד; השקיית השדות נעשית במי קולחין, שהם מי ביוב מטופלים, ואם זו תיפסק תיווצר בעיה קשה בניקוז שתתבטא בהצפות קשות.

בשל כל אלה אסור למדינה להפקיר את חקלאי המרכז.
המתווה הנוכחי המוצע מהווה פגיעה קשה נוספת בחקלאים הישראלים, אשר גם כך נאבקים כבר שנים באתגרים רבים והיעדר סיוע מספק של המדינה. הקריטריונים לפיצוי כלל המשקים החקלאיים בארץ, כולל במרכז, חייבים להיות במסלול של שמאות המפצה אותם אל מול הנזק הממשי שנגרם.

החקלאות בישראל כולה אינה רק ענף המספק פרנסה ותוצרת.
החקלאות – בצפון, בדרום וגם במרכז – היא ערך ישראלי-ציוני, נכס חשוב מאין כמותו של איזון בין ירוק לבטון, והתיישבות בעלת חשיבות ביטחונית בגבולות.

לכן, ביחד עם ראשות וראשי המועצות האזוריות במרכז הארץ, אנו פונים בימים אלה אל שרי האוצר והחקלאות, בקריאה למצוא פתרון הולם ופיצוי הוגן לחקלאי המרכז.
זוהי חובתנו. זוהי חובתה של מדינת ישראל.

גלית שאול, ראשת המועצה האזורית עמק חפר