״סיעור מוחות״ עם פלפל

הפלפל הוא הגידול הגדול בישראל בענף הירקות • בכינוס וירטואלי ראשון שנערך ביוזמת קבוצת משוב
התקיים דיון על  עתידו של אחד הגידולים המשמעותיים  והגדולים בישראל

לאחרונה קיימה קבוצת ״משוב״ ארוע מיוחד בהנחיית חיים אלוש העורך האחראי ובהשתתפותם של אלי אהרון, מנהל האגף המקצועי בארגון מגדלי הירקות, שמשון עומר – מנהל אגף הצומח בשה”ם, מאיר בן ארצי – מנכ״ל חברת היצוא מור אינטרשיונל , אורן קורין – יו״ר הוועדה החקלאית בערבה, מור שבתאי – כתב משוב, אודי בר מגדל – פלפל ממושב פארן ומגל סעדה – מגדל פלפל בבקעה . ״סיעור מוחות״ התקיים על מנת ״להציף״ את הבעיות והנושאים שעל סדר היום בפלפל ובינהם:

1. יצוא – איך מחזקים את הפלפל הישראלי בעולם בכלל וברוסיה בפרט. איך מפתחים שווקים חדשים לפלפל הישראלי.
2. חשיבות הקמת שולחן פלפל.
3. חשיבות רצף אספקת פלפל לשוק כל השנה ומי לוקח אחריות על הנושא?
4. למה אין פלפל איכותי ומגוון כל השנה על המדף?
5. חשיבות הפרסום הפלפל בשוק המקומי.

הפלפל הוא הגידול הגדול בישראל בענף הירקות. במדינות רבות בעולם גידול העגבניה הוא הגידול הגדול ביותר הפילפל מזוהה בעיקר עם הערבה. החקלאים בערבה הצליחו לקיים חקלאות מצטיינת כשהפלפל ליצוא הוא הגידול המרכזי באזור שאינו מחובר לרשת המים הארצית והטמפרטורות בערבה בקיץ עולות מעל 40 מעלות. בשנים האחרונות היקפי הגידול הולכים וקטנים יותר ויותר חקלאים בערבה נוטשים את הפלפל ונוהרים לגדל תמרים ובכל שנה מתווספים עוד עשרות דונמים.

כינוס מגדלי הפלפלים בזום – ככה מדברים חקלאות ב-2021

המגדלים שעצרו את יום העבודה באמצע, איש הייצוא שהצטרף מהמשרד, אנשי המו"פ, אלי אהרון מארגון מגדלי הירקות – כל אלו ונוספים התאספו בצהרי היום לכינוס דיגיטלי ראשון מסוגו בהובלת חיים אלוש, יו"ר קבוצת משוב. הם נפגשו לשיחה סוערת וחשובה וניסו להבין ביחד איך לוקחים את ענף הפלפל קדימה. מהדברים שעלו בשיחה כמו גם מאופן הכינוס – שהתרחש ב13/10 – אפשר ללמוד הרבה מאוד.

מגפת הקורונה שיבשה לחלוטין את שיגרת החיים – כלכלית, חברתית ותעסוקתית. בחרנו בעיתון להתעקש על המשך הדיאלוג הכל כך חשוב בין כל הגורמים בשרשרת הייצור, מהחקלאי בשדה ועד היצואן שמגיע לשווקים ברחבי העולם. הסגר והיעדר היכולת להיפגש בצורה פיזית הם הלימון שהפך ללימונדה וכך נולד הכנס הדיגיטלי הראשון של ענף הפלפל. כך יכולים אנשים מכל רחבי הארץ להיפגש באמצע יום העבודה בתדירות גבוהה ובזריזות. ענף הפלפל יהיה הראשון, הכינוס הדיגיטלי על שרשרת הקירור נקבע לשבוע הבא וכנסים רבים עוד בדרך. ככה לוקחים את החקלאות קדימה – עם דיאלוג רציף ומעמיק שנותן מקום לכל הקולות.

אז על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על פלפל? לפני מספר חודשים סקרנו כאן במשוב את הענף כולו, בדגש על אתגרי הייצור והייצוא. מדובר באחד מארבעת הגידולים המרכזיים בישראל ולכוכב הבולט של הייצוא החקלאי. 22 אלף דונם של פלפל גדלים בארץ – מחציתם בערבה, אחריה בקעת הירדן, ובנוסף מגדלים פועלים גם בחוף הכרמל, שדות נגב ואשכול. הפלפל המגוון והמעולה מיוצר אצלנו בארץ באדום, ירוק וצהוב – מה שרק מוסיף לחוויית השפע וההיצע. מדובר כמובן בפצצת ויטמינים ואנרגיה. זן הקנון (cannon) הוא המרכזי בארץ. הוא פותח לפני 18 שנים והפך לפופולרי בזכות הגידול הנוח יותר שלו שחוסך ידיים עובדות.

היקף הייצוא השנתי של הפלפל בישראל הוא 89 אלף טון בשנה, מתוכם 60 אלף טון לרוסיה. הייצוא הלך והתגבר בשנות ה90 וה2000 עת ישראל הפכה ליצואנית הפלפל המרכזית באיחוד האירופי. שנת 2014 הייתה שנת המפנה – הפלפל הספרדי הפך פופולרי יותר. הייצוא למערב אירופה כמעט ונפסק והשוק הרוסי הפך למרכזי ביותר. זהו שוק מניב וחשוב אך גם מאתגר – שוק של מחירים נמוכים, ולעיתים גם סוחרים בעיתיים ומוסר תשלומים לקוי. שולחן מגדלים אין היום, וזה אולי החוסר המרכזי ביותר.

אז איך מחזקים את הפלפל הישראלי בעולם? איך מגיעים לשווקים חדשים? האם ניתן לייצא לאסיה? האם בכלל אפשר להגדיל את הצריכה בשוק הישראלי? אולי קמפיין פרסום מקומי הוא מה שחסר? כינוס המגדלים היה הצעד הראשון במתן תשובות לשאלות החשובות האלה.

אודי בר, מגדל פלפלים מוכר מפארן, סיפר ש"המטרה שלנו היא לשמור על ייצוא הפלפל גבוה. מדינת ישראל היא קטנה. חקלאות זה היצע וביקוש. הייצוא יורד. מגדלים עושים מאמץ כדי להתקדם יותר בשוק המקומי. במובלעת צופר איבדנו 800 דונם – ובערך 1500 דונם ירדו בערבה השנה. בסוף הקיץ חווינו המון נזקים של חום. זה פגע בגל הראשון ויפגע גם ביבוא. יש ירידה ברווחיות. משקים שלא מצליחים להגיע לתפוקה של 10 טון ומעלה לדונם לא מצליחים לשרוד".

מאיר שטח את משנתו – "יש פה תופעה פשוטה. בשנים האחרונות ההכנסה חזרה למגדל הולכת ויורדת. השקל חזק והרובל נחלש. כל מיני דברים גרמו לירידה.
לפני שנתיים המחירים היו 4.70 – זה איפשר למי שיש דונם או שניים להעביר את העונה. המחירים ירדו ל3.5. זה דחק את מי שיש לו 8 דונם החוצה. המשווקים יכולים להיות יותר יעילים יותר עבור החקלאי אבל הם לא יכולים לשנות את השקל והרובל. הם גם לא יכולים לשנות את התפוקה של המגדל.

מה כן? קודם כל, עובדים קשה כדי להעלות את נושא האיכות. עושים מאמצים, מחקר ופיתוח כדי לאפשר חיי מדף יותר ארוכים. צריך לראות איך הממשלה נותנת. מכון וולקני פעם היה עושה את כל הדברים האלה בחינם. זה פשוט עולה כסף. אנחנו צריכים תקציב למחקר ופיתוח שיאפשר לנו בתנאים הנוכחיים לנסות להאריך את חיי המדף".

שמשון נכנס לשיחה עם הצעה – "אם מדברים על מו"פ, אחד מהפתרונות האפשריים היה קרוי בעבר 'הועדה למשלוחי נסיון של מכון וולקני יחד עם אגרסקו'. ועדה משותפת שעסקה בהארכת חיי מדף ובפיתוח של מוצרים חדשים. אני רוצה להרים הצעה – מה דעתכם שכל היצואנים יהיו שותפים לקרן מחקרית יחד עם המדינה שתקדם בדיוק את מה שנעשה בעבר (הועדה למשלוחי נסיון) שבעצם הרחיבה את אפשרויות היצוא דרך הארכת חיי מדף. הרבה מדריכים ליוו את המשלוחים ויצרו התקדמות צעד אחר צעד, עד הגעה להישגים יוצאים מגדל הרגיל. גם בכמויות וגם באיכויות. המחירים של הנבחרת הישראלית היו תמיד טובים. לקראת סיום הפעילות של אגרסקו והשינוי של כל התמונה נוצר מצב שהמחירים של המתחרים היו יותר טובים מאלו של הישראלים. שיתוף פעולה של כל חברות היצוא הוא אתגר לא פשוט. כשהחברות התרבו נוצרה תרבות שבה אומרים- למה שאני אעשה את העבודה הזו? למה שאני אוביל את המו"פ הזה?"

אורן, מנהל הועדה החקלאית בערבה סיפר – "אנחנו ב3 שנים האחרונות יצרנו פורום של יצואנים. זה התחיל עם הרבה רצון לשת"פ של חברות היצוא, מה שבהמשך התברר כשיתוף פעולה לא אמיתי. יצרנו שת"פ עם 9 היצואנים המרכזיים והבולטים בערבה. עשינו כל מיני ניסיונות, גם לדבר על מחירים וגם על כמויות – נשארנו רק עם סיפור הכמויות. זה משפיע אחד על השני באופן ישיר. יש מעט מאוד חברות בקרב היצואנים שלקחו את הנושא הזה ברצינות ועושות מאמץ בהתייחס לכמויות של כל שבוע. לא ראיתי שמישהו יוצא מהכלים – מגדר היצואנים – כדי לנתב את התוצרת למקומות אחרים בזמן שהשוק הרוסי רווי.
אני מנסה להפעיל את השולחן הזה גם השנה כי אין לנו ברירה. אני מקווה שעם הירידה בכמות שצפויה השנה – גם ביחס לירידה בכמות המגדלים בצפון הערבה וההתרכזות בדרום, וגם ביחס למובלעת צופר ולנזקי החום – אני מקווה שעם הירידה בכמויות נוכל לחוות מחירים שהם יותר נורמליים להמשך קיום הענף הזה. אני רק חושש שאם יהיו מחירים נורמליים ייקחו את זה כמובן מאליו ולא יתייחסו לזה בעתיד. הירידה בכמות היא רגעית".

מאיר: "אני תמיד הייתי נגד השיתוף במחירים. זה מחזיק שבוע ואז העסק מתפרק. בסוף מי שלא מוכר יוריד את המחיר לא משנה מה. המשווקים הרוסים יודעים לדבר בינם לבין עצמם. הכמויות זה העניין הקריטי. בנושא המחקר ופיתוח – אפשר להעלות את זה לחברות. אנחנו עובדים עם המו"פ הצפוני. הדבר השני שצריך לעלות בו הוא פתיחת שווקים חדשים. אני מדבר על זה כל שנה. דובאי ובחריין – למשרד החקלאות יש שם רבע בן אדם. ככה שום דבר לא ייפתח".

השיחה המשיכה להעמיק בסוגיות ובאתגרים של היצוא. החשש מהישענות על השוק הרוסי מורגשת מאוד, אבל הכניסה לשווקים חדשים היא מאתגרת. ככל שעולה המרחק עולה המורכבת.

אלי אהרון מארגון מגדלי הירקות עידכן: "מוניתי מטעם הנהלת מועצת הצמחים ליו"ר הועדה ליצוא כדי לאתר שווקים חדשים. מי שמדבר על רוסיה – חבל על הזמן. אם מסתמכים רק על השוק הזה אז מצב הייצוא על הפנים. יעדי הפלפל עיקריים בעבר היו אירופה וארה"ב. היום באירופה אנחנו רואים מה קורה – עקרון הלוקליזציה חזק מאוד. ברגע שתהיה להם בעיה הם כמובן יצעקו 'גוועלד' ויחפשו פתרון במקום אחר.

הועדה עברה שנה שלמה במטרה למצוא שווקים חדשים. אחת הבעיות במדינות חדשות היא הרגולציה. להגיע ליפן או לסין זה בעייתי מאד – יש להם דרישות רגולציה שיוצרות מצב שבו אולי פעם ב5 שנים יאשרו ירק או פרי שיגיע אליהם וגם זה בתנאים שלא נוכל לעמוד בהם. כדי לעקוף את זה פנינו לשני שווקים נוספים – סינגפור והונג קונג. לקחנו פרויקטור ושלחנו אותו לשם. הוא עשה שתי פעולות – לבדוק מה רלוונטי מבחינת המחירים ומאיזה תוצרת – כולל השינוע וכל השרשרת – אפשר להתפרנס. אחד מהדברים זה פלפל. עגבניות למשל לא כדאי לשלוח. עשינו סקר מחירים מעמיק ויש מסקנות ותוכנית שלמה שמצביעה על האופנים להגיע לסינגפור והונג קונג. אגב, דרכן אפשר להגיע ביותר קלות לסין ויפן.

משרד הכלכלה היה אמור לממן 70% מהתוכנית. משרד החקלאות היה אמור לממן 25%. שניהם נתנו את ברכתם לתוכנית. אבל מה? אין ממשלה, התקציב נעצר, והעסק תקוע. זו תוכנית שהעלות שלה היא בערך 12 מלש"ח ל3 שנים כדי לפתוח את הדלת בשני המקומות האלה. היצואנים כמובן היו צריכים להיות חלק מהתוכנית הזו – אנחנו רוצים להתעסק ביצירת המותג ובשליחה של היצואנים לשם".

מאיר השיב ש"אם יש 13 מליון שקל למועצת הירקות – כדאי להתייעץ עם החברים. אחרי העונה של שנה שעברה האתגר ברור- הארכת חיי מדף. בשנה שעברה מיליונים נשפכו על בעיות איכות. הסיפור השני הוא השווקים החדשים. סינגפור רחוקה, אבל הודו קרובה יותר. ובתקופות מסוימות אפשר להגיע שם. את הכסף צריך קודם כל לשים על חקר השווקים. ארה"ב זה שוק נהדר אם נדע להגיע לשם באיכות טובה. אם 16 יום יהפכו ל 14 יום – שם טמונים הפתרונות".

אודי בר הביא את קול המגדלים לסוגיה: "מה שהכי כואב לנו בתור מגדלים זה שאנחנו לא מאורגנים. אני לא שולט במחיר ברוסיה, בשער הדולר או הרובל. אני שולט בסטנדרט שאני מייצר, בסטנדרט של האיכות, במה שאני יודע להפיק מהתוצרת. לצערי היום נוצר מצב שכל אחד מעביר את התוצרת שלו לחברת השיווק. אנחנו במקום לא טוב – מי שביקר ברוסיה לפני הקורונה יכל לראות לבד את איך אנחנו נראים שם. אנחנו רואים פלפל ממרוקו סין ואיראן באיכויות מאוד טובות וברור שהמצב לא ימשיך לאורך זמן כמו שקורה היום. מה שכואב לי לפחות – ואני לא הייתי מתומכי אגרסקו – זה שמאז שהתפרקה אגרגסקו חברות השיווק הפכו יותר לצינורות לוגיסטיים. לא באשמתן – חברת השיווק נמדדת על האגורה בכמה היא משלמת למגדל. כשמנהל חברת השיווק צריך להחליט אם לפתוח שוק חדש ואם לשלוח מכולה ליעד יותר רחוק – בלי היכולת להעז יהיה קשה להתקדם. בלי תמיכות למו"פ קשה להתקדם, גם בלי שיפור האיכות. כל אחד מוריד את הסטנדרט כדי לייצר יותר טונות ולקבל פחות קנסות מהמשווק. זו ההרגשה – שאם לא נעשה לזה סטופ אנחנו לא נשרוד בענף הזה. לפחות כאן בפארן".

אחרי היצוא – הגיע תורו של השוק המקומי, שעד כה לא תפס את הבכורה. המורכבות גדולה, ותיאר אותה יפה מגל סעדה, מגדל ממושב תומר בבקעת הירדן.

"אנחנו פה בבקעה שש משפחות שמגדלות את כל הפלפל בבקעה. משקים של בין 400 ל600 דונם לכל משפחה. הפיל שבחדר שעליו צריך לדבר הוא המעבר מייצוא לשוק המקומי. לקחנו גידול שמיועד ליצוא והתחלנו לעשות איתו מעבר לשוק המקומי. אני יודע שלא מרגישים את זה אבל בשנים האחרונות מי שחד למחירים רואה שהמחיר בחו"ל מתיישר למחיר בארץ. המשווקים יודעים את זה ולפי זה המחירים נסגרים. כשאתה לוקח גידול שמיועד ליצוא וכולם סוגרים מחיר עם רשתות השיווק במקום לתת להם לחפש את הסחורה בשוק הסיטונאי – ברגע שעשינו מעבר לשוק המקומי זה הכדור הראשון שנתנו לעצמנו ברגל. הכמות שאנחנו מייצרים גדולה מדי לארץ, המחיר בארץ יורד, הייצוא – שתמיד יש לו קורלציה למחירים פה בארץ – יורד גם. ברוסיה אנחנו שחקן מרכזי יותר מאשר במקומות אחרים. המציאות של יותר מגדלים ויותר יצואנים יוצרת שחיקה במחיר".

את מילות הסיכום למפגש נתן חיים, יו"ר משוב שבחר להתמקד בסוגיית השיווק המקומי:

"השיווק הוא האתגר המרכזי של ענף הפלפל. כולנו צריכים לעסוק בזה יותר. יש ריבוי יצואנים, אין מותג ישראלי. אין מה להאשים את השוק הרוסי – הוא זה שמחזיק היום את ענף הפלפל. הלוואי שהתוכניות של אלי אהרון על שווקים נוספים יצאו לדרך, וכמה שיותר מהר. בכל מקרה, גם לשוק המקומי יש פוטנציאל גדול. אנחנו במשוב מאמינים ביכולת שלנו בשיווק, ובמשמעות של לבוא עם כל הנשמה והכוח. הצריכה היום בשוק המקומי היא פלפל אחד בחודש לבן אדם. אפשר להכפיל ואולי לרבע את זה. עד שלא יקום שולחן מגדלים אנחנו נמשיך לקיים אירועים כאלה כדי שהפנינה הזו שיש לנו בארץ, של ענף פלפל לתפארת שהגיע לאירופה ולמקומות נוספים, תישמר. אתגר השיווק הוא של כולנו. זה הפתרון בעיני. נאחל מחירים טובים לפלפל, שכל החקלאים ייהנו מהעבודה הקשה שלהם ושיזכו לפרנסה טובה. אנחנו לצידכם".

אז מה נותר? לדחוף כמה שיותר להקמת שולחן רחב של מגדלים יחד עם כל שרשרת הייצוא. לקוות ששווקים בינלאומיים חדשים יגיעו ושהשוק הישראלי יתרחב – ושאף מגדל פלפל לא יקרוס. ענף הפלפלים יכול, ראוי וצריך להמשיך להוביל בארץ ובעולם, מי יתן וכך יהיה.