איך עוצרים את תופעת גריעת השטחים חקלאיים?

בפאנל על גריעת השטחים החקלאיים התקיים דיון עצוב וחשוף על מצבה של החברה הישראלית, על הפילוג והקיטוב שהולך ומחריף בה. דבר אחד חזר על עצמו מכל המשתתפים – "המדינה משסעת בין המגזרים השונים כדי להסיר מעצמה אחריות".

בפאנל השתתפו עמית יפרח– מנכ"ל תנועת המושבים, דודו קוכמן – מזכ"ל האיחוד החקלאי, ניר מאיר – מזכ"ל התנועה הקיבוצית, בני ביטון– ראש עיריית דימונה, ח"כ רם בן ברק – יו"ר משותף לשדולה החקלאית , ערן דורון ראש מועצה אזורית רמת נגב.

בעקבות המאבק על נחל האסי שהעלה שאלות בקרב החברה הישראלית על השטחים עליהם נמצאים קיבוצים ומושבים, נראה כי נושא השטחים החקלאיים נמצא בלב הויכוח של החברה הישראלית כיום. במקביל, מדינת ישראל גורעת שטחים חקלאים ויש כאלו הקוראים לפעולה זו פעולה אגרסיבית, בעוד קולות הפוכים קוראים לפעולה זו כפעולת צדק חלוקתי.

מועצה אזורית רמת הנגב נחשבה במשך שנים כמועצה הכי גדולה מבחינת שטח. ב2016 המועצה העבירה  שטחים לירוחם, שגב שלום, נווה מדבר (ישוב בדואי) לערבה התיכונה, "זה לא שטחים, זה הכנסות. אף אחד לא רוצה שטחים, רוצים כסף. בוא נשים את הדברים כמו שהם" אומר ראש המועצה ערן דורון.

דורון טוען כי תחת הכותרת 'צדק חלוקתי' משסים את הרשויות אלו באלו במקום שמשרד הפנים יקחו אחריות ויגדילו את העוגה. "משנת 2017 ועד היום 300 מיליון שקלים עזבו את הנגב. לוקחים את העוגה שממילא הצטמצמה ואומרים בואו תתחלקו בזה במקום לעשות אזורי תעשיה, אזורים מלונאים, דברים שיגדילו את העוגה, עכשיו משסים אותנו אלו באלה."

בהמשך לדברי של ערן דורון, טען בני ביטון (ראש עיריית דימונה) כי יש להתייחס לחלוקה היסטורית מעוותת – "לא יעלה על הדעת שאלף וארבע מאות תושבים במועצה אזורית תמר מקבלים 140 מיליון שקל. עיני לא צרה אבל אני חושב שאפשר לפתור את הבעיה לדימונה, לערד, לירוחם לערבה התיכונה". בדבריו התייחס בני ביטון להחלטתו של אריה דרעי שר הפנים ואמר שהחלטתו נראית לו כהחלטה נכונה, המקדמת צדק חלוקתי. 

"אפשר לגמור את כל בעיות עיירות הפיתוח – אני מוכן לוותר מוותר על מענקי האיזון אבל תנו צדק חלוקתי, מועצה אזורית תמר תהיה בסדר. פעם אמרתי שהייתי מפרק אותה. היום אני אומר שיש לה נכס היסטורי, היא הקימה את כל אזור ההתיישבות בים המלח והמפעלים שם. אם החלוקה תהיה חלוקה צודקת – נוכל לראות שהרשויות מסוגלות לעמוד על הרגליים לבד.

**נרטיב שהשתנה או עוול שנעשה?**

לאורך הפאנל עולה רבות השינוי שקרה לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל במקומם של מי שהיו חלוצי הציונות, מקימי הקיבוצים והמתיישבים על הגבולות.

"ניר דוד הוא קיבוץ במצור. לא נותנים להם לחיות. אומר ניר מאיר. "הטרגדיה של חברי קיבוץ ניר דוד זה שהנרטיב שלהם השתנה ואף אחד לא סיפר להם את זה. תל עמל עלה על הקרקע ב 1936 ובכל הישוב היהודי היו 350 אלף איש. אף אחד לא חשב שצריך להגביל את הזכויות שלהם בשטח, ההפך. אמרו להם – תבנו, ומה ששלכם שלכם. ומי שהיה בניר דוד והבין מה הקיבוץ הזה השקיע בפיתוח שלו,השקיע. אז בזמן שכל משפחה בת"א שיפצה לעצמה את הסלון או הרחיבה איזה חדר, בניר דוד חפרו את האסי, כי זה מה שאמרו להם – זה שלכם. ואז קמה המדינה ובהדרגה הנרטיב התחיל להשתנות." 

ערן דורון ממשיך ומתייחס לקיבוץ רביבים כדוגמא. "אנשי רביבים שהגיעו ב '43 לא לקחו לאף אחד שום דבר, כל דבר שהם בנו הם בנו ב 10 אצבעות, והם קיבלו מהמדינה מקרקעין באופן חוקי, הם לא לקחו ולא גנבו מאף אחד. האם יש עיוותים שצריך לתקן אותם? כן, אבל התפיסה הנכונה היא להגיד שמכאן ואילך, לא רטרואקטיבית. ככה לא עושים עסקים ובעיקר מייצר את השסעים שדיברתי עליהם".

**נרטיב שהשתנה?**

הנושא כאוב לכל יושבי הפאנל. ניר מאיר המשיך ואמר: "החברה הישראלית השתנתה, אבל אי אפשר לחטוף נרטיב ולספר לבעל הבית ששינו לו את הפוזיציה. נעשתה דה לגיטימציה להתיישבות החקלאית כולה – המושבים, הישובים החקלאיים, הקיבוצים, ההתנחלויות, בשם צדק חלוקתי היסטורי שלא קיים. זה מכיון אחד ומהכיון השני זה פורום קהלת שמסבירים לך שהכי זול לייבא את מה שמסבסדים באירופה.

החקלאים נתפסים היום כסוג של פריווילגים. אין סיבה להעריך אותם, אין סיבה לכבד אותם על האחיזה באמצעי היצור. אז איך זה נראה? עשרות טרקטורונים וג'יפים שעולים בסוף כל שבוע על שטחים זרועים של קיבוצים ומושבים, ועשרות רכבים שנכנסים למטעי אבוקדואים שנכנסים וקוטפים 'כי זה של כולם'. זאת התוצאה של דה לגיטימציה."

**"משסים אותנו זה בזה"**

מזכ"ל האיחוד החקלאי, דודו קוכמן אמר ש"קל לראות את הקרקעות החקלאיות כדבר שצריך לחלק, מהזווית ממנה מסתכלים היום. מה לעשות שהקרקע החקלאית צריכה להיות גדולה כי שם מעבדים את הקרקעות, לא בעיר. זה רק הגיוני שמי שיושב בקרית מלאכי מהשיכונים ורואה את השטחים המוריקים בבאר טוביה, יכול לחוש אנטגוניזם, הוא מוסת וזה לא מעכשיו. אני בהחלט חושב שצריך לייצר שיח אחר. היום במקום לייצר שיח משסים אותנו זה בזה. אני אוהב להגיד 'איפה שיש כיסוח אין פיתוח'. זה משרת אולי את האנשים שיושבים במקום אחר אבל לא את הסביבה המקומית. אנשי קרית מלאכי הם שכנים של אנשי באר טוביה, הם צורכים אחד מהשני דברים. יכול להיות שיח מחבר. ראש המועצה הקודם סייע לקריית מלאכי מתוך הבנה של צורך מקומי משותף. הקיבוצניקים והמושבניקים צורכים את מה שהם צריכים בעיקר מהעיר הקרובה אליהם. 

עמית יפרח, מזכ"ל תנועת המושבים אמר בפאנל ש"ברובד האזורי המנהיגות המקומית, מנהיגות המועצה וראש העיר יודעים להסתדר עם ראייה עתידית משותפת גם של העיר וגם של הכפר. כל אחד יודע מה התפקיד שלו ברמה הלאומית. התפקיד שלנו לשמור על הקרקעות בישראל דרך החקלאות – זה האופן הטוב ביותר. אנחנו מדינה קטנה מאוד. קל ליצור חיכוך בין דימונה למועצה אזורית תמר, למה לא עושים צדק חלוקתי בין ת"א לדימונה? הרי אין אותו אופן של תעסוקה במרכז כמו בדרום."

עוד אמר יפרח, כי בעיניו הכל זה שאלה של מוכנות לשאת יחד בנטל.  "את הכל צריך לעשות מתוך הבנה של לכבד, כל אחד את תפקידו של האחר,  משם יהיה אפשר להסתדר. יפרח העיד שגם בין המגזר הכפרי לקיבוצי לקח זמן להתרגל "לאף אחד זה לא פשוט שלוקחים לו משהו אבל הטמענו את הצורך להגיע להסכמות מקומיות. תזכור שלמדינה יש תמיד את האינטרס לשסות מגזר במגזר כי אז היא מסירה מעצמה אחריות. אנחנו מחזירים את האחריות למדינה."

"השיח הוא שיח עצוב ומדכא", אמר ח"כ רם בן ברק. " איך הגענו למצב בו המאבק הוא בין העיר לכפר? אשכנזים למזרחים? אתמול חברת כנסת אמרה לי "הקיבוצניקים האלה זה….והם הרעה החולה של המדינה". 

מה זה ניר דוד ומה זה נהלל? הדוד שלי איתמר יצא בשיירה להקים את חניתה בגבול הצפון, זאת ההתיישבות העובדת. זאת שדואגת שגם בעיתות משבר יהיה ביצים לכל אזרח. מה זאת מדינת ישראל בלי חקלאות? אנשים חושבים "מה זה השטחים האלה?" אבל בלי התוצרת הזאת אנחנו יכולים למצוא את עצמנו במצב של מלחמה. 

נראה כי צדק חלוקתי הפך להיות סמל לויכוח בין עיירות הפיתוח לקיבוצים, אבל למעשה השאלה היא איך יש צדק חלוקתי ללא החלוקה בין מי למי, אלא לכולם. ויותר מזה, השאלה המרכזית שעלתה מהפאנל, הייתה על מקומה של מדינת ישראל ואחריותה על המצב הנוכחי. וזה כמובן, נשאר תמוה.