יום חמישי, אפריל 25, 2024

פוסטים אחרונים

"ראשי המועצות האזוריות צריכים להילחם למען עתיד החקלאות במדינת ישראל"

ראש מועצת בקעת הירדן, דוד אלחייני, מדגיש את מקומם המרכזי של ראשי המועצות האזוריות בקידום אסטרטגיה ותוכניות לחקלאות הישראלית ■ "אם מדינת ישראל רוצה שנשב בפריפריה, היא צריכה לדאוג לענף שמחזיק את התושבים שם", הוא מדגיש, "אבל מתי בפעם האחרונה משרד החקלאות שאל את עצמו: החקלאות במדינת ישראל לאן?" ■ "ראשי המועצות הם המייצגים האמיתיים של החקלאות בפריפריה"

ראש מועצה אזורית אמור להיות מנהיג האזור שלו בכל התחומים: כלכלה, חינוך, ביטחון וגם חקלאות. זו תפיסת העולם שלנו, במשוב, ומכוחה אנו יוצאים מפעם לפעם לשוחח עם ראשי המועצות ברחבי הארץ ולומדים על ראיית העולם שלהם ועל פעילותם בתחום החקלאות.
הפעם נפגשתי עם דוד אלחייני, ראש המועצה האזורית בקעת הירדן. שאלתי אותו בעיקר על מקומו, כראש רשות בפריפריה, ועל מקומם של ראשי המועצות האזוריות בכלל, בקידום אסטרטגיה – רחבה ומקומית – לקידום החקלאות הישראלית ואזורי הפריפריה.
"השאלה היא בהחלט במקום, בעיקר משום שאין מישהו אחר שיעשה את זה", אומר אלחייני. "מתי בפעם האחרונה משרד החקלאות הגה/אישר תוכנית חומש/עשור, או שאל את עצמו את השאלה המתבקשת: החקלאות במדינת ישראל לאן? מתי, למשל, נעשתה עבודת מחקר כלשהי על השפעות המלחמות והמבצעים הרבים על החקלאות הישראלית או על הביטחון התזונתי שלנו?"

למה זה כך, בעצם?

"כי ממשלה מתחלפת כאן כל שנתיים וחצי בממוצע, ותיק החקלאות נשאר תמיד תיק לא 'סקסי'. אתה לא יכול להטביע את החותם שלך במשרד הזה בלי לדפוק על השולחן, ואתה חייב לעשות את זה. גם אם אין משאבים, גם אם לקחו לך את התקציב – אתה חייב לנסות. אתה חייב לדרוש: 'שבו, תגידו לי מה מדינת ישראל מתכננת לעשות בחקלאות שלה. לאן אנחנו הולכים. ומה, למשל, צריך לעשות עם יוקר המחיה. זה בכלל חשוב לכם?"

אני מדבר עכשיו איתך, כראש מועצה אזורית. שוחחתי היום גם עם יענקלה מוסקוביץ מרמת נגב, שהזכיר לי את המאבק המשותף שניהלתם על השוואת מחירי המים לחקלאות. אז, השטח יצא למאבק – והצליח. נכון, הממשלה מתחלפת, אין לה תוכניות – אז איפה אתם, ראשי המועצות ובעיקר בפריפריה? קומו ותגידו שאתם לא מסכימים להתנהלות ושאתם יוצאים לעשות מעשה. בטח בתקופה קשה זו.

"נכון. הרעיון הזה התגבש אצלי עוד לפני המלחמה, ושיתפתי בו כמה ראשי מועצות. הסכמנו שבסופו של דבר, מי שמייצג את החקלאות בפריפריה זה אנחנו, ושנתכנס אחרי הבחירות. בקעת הירדן, אני מועמד יחיד לראשות המועצה, אבל אצל אחרים ייתכנו שינויים. נחדש את השיחות, מתוך הבנה שאנחנו המייצגים האמיתיים של החקלאות בפריפריה".

"אתה חייב להילחם. לפחות תדע שלא עמדת מן הצד"

ממה שקורה סביבנו כל הזמן, ברור שצריך להילחם על אג'נדה ולדאוג להכניס אותה למודעות; לא לשבת ולחכות שיכינו תוכניות. גם סמכויות למשרד החקלאות לא יינתנו בלי לחץ מהשטח.

"אני לגמרי מסכים איתך. הלחץ צריך לבוא מאיתנו, ראשי המועצות, שצריכים לשנס מותניים למען עתיד האזורים שלהם. תמיד האמנתי שצריך להילחם. שאתה לא יכול להרשות לעצמך את הפריבילגיה להגיד 'אין סיכוי'. אתה חייב להילחם, קודם כול, כדי שתוכל לומר לעצמך: 'לפחות נלחמתי. אני לא מרים ידיים מראש'. בתודעה, בציבוריות, בהתייחסות הפנימית – קודם כול להילחם. הצלחת? מצוין. לא הצלחת – לפחות תדע שלא עמדת מן הצד.
"אכן, הגיע הזמן שהחקלאים וראשי המועצות יילחמו על עתידה של החקלאות בישראל ועל עתיד הפריפריה. כי אם לא, הפריפריה תגווע. היישובים יינטשו, כי בלי חקלאות לא יהיה לתושבים מה לעשות שם. בעמק הירדן, ברמת הגולן, אפילו בגליל. אתה לא יכול לגור שם רק כי אתה אוהב את המקום ולהצטרך לנסוע למקום עבודה במרכז הארץ. במקרה כזה תבחר לגור קרוב למרכז, או לפחות קרוב לכביש שש. אם מדינת ישראל רוצה שנשב בגבולות, היא צריכה לדאוג לענף שמחזיק את התושבים שם – החקלאות".

והאם זו גם החשיבה ב"חלונות הגבוהים"?

"לצערי, יש מי שהשתלט על הדוקטרינה ההתיישבותית ויצר את התפיסה, המוטעית מאוד בעיניי, שהחקלאות סיימה את תפקידה. שכל מוצר אפשר לייבא. אלה אנשים שאינם מבינים בחקלאות. חסה אי אפשר לייבא, סלרי אי אפשר לייבא. העלות תהיה גבוהה מאוד. יש מדינות באזור שלנו שאתה יכול לייבא מהן בזיל? או פלפל? האם אפשר לייבא אותם מאירופה בחורף? ואולי תרצה להביא אבטיחים באונייה? זה מגוחך. ואני עדיין לא מדבר על הביטחון התזונתי, על ההכרח שמדינת ישראל לא תהיה תלויה ביצרנים ממדינות אחרות. יש לנו מדינה שמשופעת באירועים, במבצעים ובמלחמות, שעלולים לפגוע ביכולת שלנו לייבא מזון".

"אין חלופה לחקלאות בפריפריה"

אם כבר מדברים על מלחמה, אני רוצה לשאול אותך: מדברים עכשיו על תקומה ומזכירים בהקשר זה רק את מערב הנגב ואת הצפון. למרבה המזל, בבקעת הירדן לא קרה אסון. צריך לחכות שיקרה משהו? אתכם לא צריך לחזק?

"ככה זה במדינת ישראל. אתה זוכר את התקופה שקריית שמונה סבלה מקטיושות? אז, מדינת ישראל השקיעה שם הרבה מאוד כסף. היה פעם ראש מועצה שאמר: 'אם היו יורים עליי שתי קטיושות בשנה, מצבי הכלכלי היה הרבה יותר טוב'.

"אין במדינת ישראל חשיבה אסטרטגית בנושא החקלאות: לאן פניה, איך להתייחס לחקלאים הוותיקים, ליישובים בפריפריה. תגיד לי, בערבה צמחה איזו עיר? או בגולן? אני לא רוצה להמעיט בערכה של קצרין, אבל עיר שמשמשת אזור שלם צריכה להיות בת מאה או מאתיים אלף תושבים. וככה זה בכל אזורי הפריפריה".

מה שאתה אומר רק מחזק את האמירה שלי. כלומר, אם המדינה לא עושה מספיק, זה רק אומר שאתם צריכים לעשות יותר.

"בהחלט, ואני מנסה לגייס שותפים לעשייה ולהפעלת לחץ על הממשלה. קח למשל את מחירי התשומות לחקלאי. מחירי המים בוודאי משפיעים עליו, אבל זה אינו החלק המרכזי בסל ההוצאות. אם תיקח חקלאי שיש לו, נניח, 80 דונם ומכסה של 50,000 קוב מים, ותוריד לו את מחיר המים בחצי שקל – תחסוך לו 25,000 שקל בשנה. זה הרבה, כמובן, אבל לא החלק המרכזי בעלויות. בואו נאמץ, למשל, משהו מתקנות האיחוד האירופי: אם מעסיק גרמני רוצה להעסיק עובד זר, למשל מטורקיה, הוא לא מחויב לשלם לו את מלוא שכר המינימום הנהוג, אלא 75% ממנו בלבד. אם נחיל חוק דומה על העובדים הזרים שלנו ונוריד כ־25% משכר המינימום, שזה כ־1,800-1,500 ש"ח בחודש, אז במקרה של עשרה עובדים כבר חסכת יותר מ־15,000 ש"ח בחודש. בשנה, זה כבר יותר מ־200,000. זה שינוי דרמטי, שלא עולה למדינה כסף, מוריד את עלויות הייצור, מגדיל את הרווח לחקלאי ויכול להוריד את המחיר לצרכן.

"אני חוזר ומדגיש שדרושה אסטרטגיה לענף החקלאות ועתידו, ושבפריפריה אין חלופה לחקלאים. אלה אנשים שנשלחו על ידי ממשלת ישראל לאזורים שלא תמיד קל לגור בהם. המשימה שלהם היא לעשות חקלאות באזורים אלה – מרמת נגב, דרך העוטף, הגליל העליון, רמת הגולן, עמק הירדן, עמק המעיינות ובקעת הירדן – וצריך לאפשר להם לעשות זאת".

"יש אצלנו הרבה מאוד בנים חוזרים"

יש המדגישים גם את חשיבותה של החקלאות במרכז הארץ, וביתר שאת בימים אלה של מלחמה, שמחייבת עצירה של הייצור באזורים מסוימים. כרגע, למשל, יש קושי בענף הלול בצפון ובגידול העגבניות באשכול.

"המציאות מלמדת שהחקלאים אף פעם לא הזניחו את השטחים שלהם מעבר לטווח הקצר. חקלאי הצפון עדיין באים לאסוף את הביצים, וגם אצלנו, בבקעה, אם יקרה חלילה משהו חריג, החקלאים ימשיכו לעבוד.

"עתיד החקלאות במרכז הארץ בטוח פחות מעתיד החקלאות בפריפריה. חלק מזה הוא הנגיסה של הבינוי, לאחר שקרקע חקלאית הפכה לנדל"ן יקר. כשמדובר בכסף גדול, קל יותר לוותר. יש גם השכרה של פרדסים בקנה מידה לא מבוטל לגורמים שאינם מקומיים. כמה בנים חוזרים יש בענף החקלאות במרכז הארץ?"

ואצלכם?

"אצלנו יש הרבה מאוד בנים חוזרים, בעיקר מאז שהגדלנו את הפרוגרמה מ־35 דונם ל־80 דונם. יש מחקר שנעשה, על חקלאות, פריפריה וביטחון, ובו נאמר, בין היתר, שהעתיד של החקלאות הישראלית הוא בפריפריה, ושאם תהיה אסטרטגיה ממשלתית של מיצוב החקלאות לאורך הגבולות כחקלאות העתיד, תוך הכוונה ממשלתית למשוך לשם אוכלוסייה מתאימה – האנשים יגיעו. הם תמיד מגיעים כשיש הכוונה ותמריצים ממשלתיים".

Latest Posts

תישאר בקשר

להתעדכן בכל החדשות האחרונות, ההצעות וההודעות המיוחדות.

דילוג לתוכן