חובה להציל את החקלאות

מזכ"ל איגוד המושבים של הפועל המזרחי ויו"ר חברת "מושבי הנגב", יצחק איליה, מסביר מדוע וכיצד חייבת מדינת ישראל לסבסד את פעילות הענף, למען הבטחת הביטחון התזונתי של כולנו.

החקלאות הישראלית היא הרבה מאוד דברים. היא אירוע כלכלי. היא מפתח תזונתי. היא סימן אידיאולוגי. היא אקט ציוני, ובמובנים רבים גם ביטחוני.

בחינה של התושבים הרבים שפונו מיישובי הספר בשל מלחמת "חרבות ברזל", מלמדת שלמעלה מ-80 אחוז מהמפונים ב"עוטף עזה" ובגבול הצפוני הם אנשי מושבים וקיבוצים.

בחודש האחרון, מתמודדת החקלאות עם חוסר אדיר בכוח אדם, גם משום שעובדי השטחים מהגדה ומהרצועה אינם מורשים לעבוד במדינת ישראל הריבונית, ומדובר ב-15 אלף עובדי חקלאות. בנוסף, 50 אחוז מהעובדים התאילנדים חזרו לתאילנד בעקבות המלחמה, וחלק מאלה שנותרו בארץ לא מתפקדים. גם כאן מדובר בכ-15 אלף עובדים.

ברור לכולם שכאשר רוב הידיים העובדות אינן בנמצא, זו "מכה" קשה ביותר לחקלאות. בהזדמנות זו, נודה כמובן, בחום לכל המתנדבים המסורים המסייעים בימים אלה במרץ לחקלאים בדרום ובצפון.

כל חקלאי מנסה כיום קודם כל לקטוף את מה שניתן לקטוף, כמובן על חשבון שתילות חדשות, דישונים וריסוסי מנע וריסוסי הדברה שוטפת, שלא נעשים כיום, דבר שישפיע בצורה אנושה על אספקת התוצרת החקלאית העתידית. ואת התוצאות של כל זה נרגיש כבר בחודשיים הקרובים.

החקלאות המגדלת בעיקר לייצוא, מתמודדת עם תחרות קשה מול טורקיה, מצרים ומרוקו. עלות עובד בחקלאות במדינות אלה הינה 20 אחוז מעלות עובד בארץ. יתרה מכך, במקרים רבים השימוש במים באותן מדינות הוא ללא עלות, כך שלא ניתן להמשיך לייצא בתנאי תחרות בלתי הוגנת כזו.

זאת ועוד, הרפורמה שעליה הודיעה הממשלה לפתיחת הייבוא החקלאי ממשיכה להיות מיושמת, אך בה בעת התמיכה המובטחת לחקלאים הישראלים בסך 760 מיליון שקל מבוששת מלהגיע.
בימים טרופים אלה, על הממשלה לסבסד את עלות הגידולים לפחות לשנה הקרובה. החקלאי לא ישקיע את כל הונו (אם בכלל נותר לו…) בגידולים שאף אחד לא יודע מה יעלה בגורלם.

על משרד החקלאות "לבנות" מפתח של השתתפות בעלות של כל גידול וגידול, דבר שיבטיח את אספקת התוצרת החקלאית שמשמעותה היא ביטחון תזונתי ואת עתיד החקלאות והחקלאים, לפחות בתקופה הקרובה.

בעזרת ה', נעשה ונצליח.