שיווק תוצרת חקלאית – למה מרמים את הציבור?

במצב העגום כיום, חלק גדול והולך משיווק התוצרת החקלאית בארץ מתנהל תחת הסיסמה הלא רשמית “חמוץ בפה – מתוק בכיס”. לצערנו, לעיתים קרובות מוכרים לציבור פירות בוסר, בשר מצונן כבשר טרי, פירות חמוצים ואף אבטיחים עם וירוס. התוצאה היא פגיעה בצרכנים, פגיעה בכיס של הצרכנים, אבל לא רק בהם – גם המשווקים והחקלאים נפגעים, משום שהציבור מאבד אמון במוצר ובמערכת השיווק כולה, וכולם בסופו של דבר מפסידים.
לקראת ועידת ישראל לחקלאות 2025, שרון אנקר יו"ר האיגוד הישראלי לאיכות וחדשנות וראובת רבין יועצת איכות ולשעבר חקלאית מזהירים – הצרכן הישראלי משלם ביוקר על תוצרת לא איכותית ולעיתים פגומה שנזרקת לפח.

מטרת הוועידה היא לשנות מציאות זו – לשים את האיכות והלקוחות במרכז, וליצור מציאות של Win–Win, שבה כולם מרוויחים: הצרכנים, החקלאים והמשווקים
בין השאלות שיעמדו השנה במרכז ועידת ישראל לחקלאות 2025 שתתקיים ב- 2–4 בספטמבר, מלון בראון ירושלים, בולטת במיוחד הסוגיה הכואבת של איכות התוצרת החקלאית בישראל. בעוד שבשווקים הבינלאומיים חלים סטנדרטים ברורים לנראות, טעם, ערכים תזונתיים ובטיחות – בישראל, טוענים מומחים, הצרכן המקומי נאלץ להסתפק בעיקר במחיר, מבלי לקבל מוצר שעומד באמות מידה זהות.

"האיכות עפה לחו"ל – לישראלים נשאר בעיקר המחיר"

שרון אנקר, יו"ר האיגוד הישראלי לאיכות וחדשנות, מתריע: "כשמוכרים מוצרים לחו"ל יש קריטריונים מאוד ברורים ותקנים מסודרים. בארץ, לעומת זאת, לא אוכפים שום דבר. יש הבדל עצום בין מה שהצרכן הישראלי קונה לבין מה שנמכר באירופה – שם בודקים מתיקות מול חמיצות, כמות ויטמינים, נראות האריזה ובטיחות משאריות ריסוס. בישראל, הצרכן מקבל מוצר שתמחורו נקבע כמעט אך ורק לפי המחיר שהקמעונאיות קובעות לו. נשאלת השאלה – למה הצרכן הישראלי לא זכאי לאותה רמת איכות?"

גם ראובת רבין, יועצת איכות ובטיחות מזון, חקלאית לשעבר ומנהלת את אחד מהשולחנות העגולים בוועידה, מציבה זרקור על הפערים בשטח. ראובת, בת 63 ואם לשלושה, מתגוררת במושב צופר בערבה, שם עסקה במשך 27 שנה בגידול פלפלים, עגבניות, אבטיחים ובצל. את דרכה בתחום האיכות החלה כשהקימה בית אריזה שני במדינה שעמד בתקני ייצוא בינלאומיים. מאז, היא מלווה חקלאים ובתי אריזה בהתמודדות עם דרישות איכות ובטיחות מזון מחמירות לאירופה.

לדבריה, הפער אינו באיכות הגידול עצמו אלא במערך הפיקוח והתקינה:
"אני לא אומרת שהתוצרת לייצוא טובה יותר או פחות מזו שנשארת בארץ. ההבדל הוא בתקנים – היצואנים מחויבים לעמוד בסטנדרטים מחמירים, בעוד שהתוצרת לשוק המקומי אינה עוברת את אותן דרישות. מה שחשוב לי להדגיש הוא הנושא של בטיחות המזון – פרי וירק נקיים משאריות חומרי הדברה. זהו תנאי בסיסי שעליו אסור לנו להתפשר."

ראובת גם מצביעה על שורש הבעיה מבחינת הצרכן: "מי שקובע את המחיר הסופי הוא לא החקלאי אלא רשתות השיווק. הן מחליטות כמה יעלה המוצר, ולעיתים החקלאי מפסיד כסף למרות שהשקיע בגידול. כך נוצר מצב של חוסר צדק כלפי הצרכן המקומי – שמשלם ביוקר אך לא תמיד מקבל תוצרת מפוקחת ואיכותית."

לדברי אנקר, האיכות היא לא יעד טכני אלא דרך חיים: "בחקלאות, המשמעות האמיתית של איכות היא ליצור מערכת שמכבדת את הצרכן, את הסביבה וגם את החקלאי. בלי סטנדרטים של איכות – אנחנו פוגעים בצרכנים, בחקלאים ובאמון הציבור במזון שמגיע לשולחן שלו."
המסר המרכזי ברור: החקלאות הישראלית יכולה וצריכה להוביל לא רק בהיקף הייצור אלא גם באיכותו. כדי לשבור את מעגל יוקר המחיה לצד שמירה על בריאות הציבור, נדרש מהלך אמיתי שיחייב תקנים אחידים גם בשוק המקומי – ולא רק בייצוא.

ועידת ישראל לחקלאות 2025 צפויה להפגיש בין חקלאים, מקבלי החלטות, אנשי אקדמיה, נציגי רשתות שיווק ויצרנים – במטרה להעלות את נושא האיכות לשיח הציבורי ולבחון פתרונות מעשיים שיחזקו את ביטחון המזון ויורידו את יוקר המחיה בישראל.

במהלך שלושה ימים צפופים של דיונים, הרצאות ומפגשים, תעמוד השנה במוקד הוועידה השאלה הבוערת:“למה יקר לחיות בישראל? ואיך מורידים את מחירי התוצרת החקלאית – פירות, ירקות, בשר, דגים, דבש ועוד?”

הוועידה מתקיימת בשיתוף פעולה עם משרד החקלאות, מרכז השלטון האזורי, קק"ל, תנועת המושבים, התנועה הקיבוצית, קרן קנט ומועצה אזורית רמת נגב.
להרשמה ולפרטים נוספים על הוועידה