החקלאות על כף המאזניים

מה שקרה ב-7.10 הוא אסון לאומי נורא שמוביל לאסון עבור החקלאות הישראלית. מאז השבת השחורה, מנסים החקלאים לתפקד, מנסים להציל את התוצרת, את העונה הבאה, את מפעל חייהם.

במובנים רבים, הטרור השיג את מבוקשו: הוא הבהיל ישראלים ותאילנדים, הרחיק בני משפחה משדותיהם ועובדים מהרפתות והלולים ויצר ספק לגבי יכולתה של החקלאות שלנו לשרוד את המשבר.

מנגד, רבים מבני ישראל חשים לעת הזאת את הכאב של הפרי שאין קוטפים, את הירק שלא נאסף, ומתגייסים, לחליבה, לקטיף, לאסיף, לשמירה.

המשבר האקוטי תפס אותנו לאחר סטירת הלחי שקיבלנו משרי החקלאות והאוצר שידעו להקל על הייבוא ו״שכחו״ להעניק את התמיכות המובטחות לחקלאות המקומית.

כעת, נדרשת תפנית של 180 מעלות במדיניות הממשלה: תמיכות מאסיביות לעידוד חקלאים צעירים, הפחתת עלויות העבודה והמים, הוצאת אישור להבאת אלפי עובדים מחו"ל, חיזוק רשת הביטחון מפני פגעי אדם וטבע, חקיקה שתחזק את ייצור המזון המקומי, עידוד המחקר ופיתוח הכפר שתומך חברתית בכלכלה החקלאית.

אם אנחנו לא נטפל בבעיות מהשורש ולא ייעשו מאמצים יוצאי דופן, פשוט לא תהיה חקלאות כחול לבן. לשם כך, אנו משלמים כעת, בדם ובדמים לשינוי המציאות ברצועת עזה. בסוף המערכה, נוודא שבנגב המערבי ובצפון ימשיכו להתקיים יישובים כפריים בתפקוד גבוה, שימשיכו להיות ספקי המזון הטרי עבור אזרחי ישראל.

בתוך כך, חובתנו לייצר תוכנית אסטרטגית לחקלאות ולביטחון המזון הישראלי. הקיום האזרחי באזורי העימות נמצא על כף המאזניים. החקלאות שלנו על כף המאזניים.

אני מתמקד בכך בכנסת, בוועדת המשנה של ועדת הכלכלה שבראשותי, ואמשיך לעשות זאת כל עוד הדבר יידרש.

חובה לייצר קדימות לתוצרת חקלאית מקומית וליישם כבר עכשיו, את חוק סימון ארץ המקור של התוצרת החקלאית שהצלחנו להעביר במושב הקודם של הכנסת. אנחנו עדים מאז תחילת המלחמה ליוזמות אזרחיות נהדרות הבאות לפרגן ולחזק את החקלאות המקומית. האזרחים כבר עושים את זה, אז למה המדינה מחכה?

אני קורא לרשתות השיווק: גלו סולידריות. סמנו כבר עכשיו, את התוצרת המקומית. זה המעט שאתם יכולים לעשות, בעת הזו.

יש לנו הזדמנות מפוארת לבסס את הנרטיב ההתיישבותי. בואו נעבוד ביחד כדי שהחקלאים יוכלו להמשיך לדאוג לביטחון המזון שלנו ושל הדורות הבאים.

יחד ננצח.

ח"כ אלון שוסטר, שר החקלאות לשעבר