שוק מחנה יהודה – האם אחד השווקים המוצלחים בעולם יוכרע במאבק נגד רשתות השיווק בנגיף הקורונה?

אחרי הסגר השני ולפני הגעתו הצפויה של הסגר השלישי – יצאנו לבדוק מה קורה בשוק מחנה יהודה. איך נראית התחרות עם רשתות השיווק, מה קורה לקשר עם החקלאים, ולאן הולך המסחר בשווקים הפתוחים. כתבה שניה בסדרה.

"בשנתיים הקרובות אני יודע שנעמוד על הרגליים. לאחר מכן? אם הדברים ימשיכו ככה? כבר לא. אם הממשלה תמשיך לסגור אותנו הצרכנים יתרגלו והעולם יעבור רק למשלוחים ורק לרשתות השיווק – זה יגמור אותנו. לא יהיה יותר שוק מחנה יהודה ולא יהיה יותר שוק בישראל. האיכות אצלנו היא הכי גבוהה שיש, באחריות. במקומות אחרים מתפשרים אבל אני – על מה ששמים בבטן – לא מתפשר. רק הסחורה המובחרת. כולם כבר יודעים – אנחנו לא מדביקים. פה לא נמצאת הסכנה של המגפה. האוויר הפתוח הוא הכי בטוח – עושים לנו עוול גדול"

אברהם לוי הוא חלק משוק מחנה יהודה כבר 43 שנים. הוא ראה את השוק צומח ומתפתח, מגיע לקהלים חדשים וגדל. הוא ראה אותו בקשיים של בניית הרכבת הקלה, בתקופת הפיגועים הנוראה, בשגשוג התיירותי – וגם עכשיו בזמן נגיף הקורונה.

מה אתה רואה מסביבך? מה יהיה עם הסוחרים?

חלק ישרדו את הסגרים וחלק לא. אם זה ימשיך ככה – הרבה סוחרים יפלו. הגבילו, הכניסו אותנו פנימה, הוציאו כל מיני תקנות והפיקוח של המשטרה גבוה. גרגר אי אפשר להוציא החוצה. הראש בקושי מעל המים. אין אנשים, אין מכירות. מגבילים אותנו בלי הפסקה. סופרמרקט רגיל יכול לפתוח הכל – כולם סגורים בתוך החנות, לחץ על הקופות – והכל פתוח. אצלנו באויר הפתוח, יש מרווח בין דוכן לדוכן ואי אפשר לפתוח. זה עוול. אין לנו לובי, אין לנו אנשים שידחפו בכנסת. ממה שאני יודע, בסך הכל 5 אנשים במחנה יהודה חלו בכל תקופת הקורונה. כמה חלו ברמי לוי ואושר עד?  זה לא צודק, לא פייר. טלי יו"ר הועד מייצגת אותנו מצוין אבל לא מספיק מקשיבים. חייבים לפתוח את כל השווקים בכל הארץ.

***

מה כבר לא נאמר על שוק מחנה יהודה? אחד השווקים האהובים והידועים בעולם כולו. מעוז הירושלמים, שיושב בליבה של העיר ומייצג בצורה הכי טובה את מצב הרוח המקומי. השוק – שקיים מסוף המאה ה19 – ידע שינויים רבים עם השנים. הוא גדל והתרחב, החל לארח חנויות בוטיק ובתי קפה. בערב, כשהבאסטות נסגרות, המקום מתמלא בפאבים שוקקי חיים. בימים כתיקונם השוק מלא בכל שעות היום כשבימי שישי או בתקופות שיא אי אפשר להכניס מחט. דבר אחד תמיד היה נוכח בשוק – סוחרים שדואגים לתוצרת חקלאית מעולה ומובחרת. מעל ל600 סוחרים מתקיימים בשוק ומפרנסים 2500 משפחות. השוק מתפרס על 30,000 מטר רבוע ומארח עשרות אלפי קונים מדי שבוע.

זה הביקור השני שלנו בשווקי הארץ מאז תקופת הקורונה. באפריל הגענו לשוק הכרמל ופגשנו שוק שהיה חבוט מהמהלומה הראשונית של הנגיף. הסופרמרקטים נשארו פתוחים לכל אורך הדרך והשווקים (שפועלים באויר הפתוח) נסגרו ונאטמו. לא מדובר פה רק על הצורך בעגבנייה טריה – השוק מוכר גם אווירה, מפגש, גיוון, רחוב. הסוחרים כולם דיברו על התחרות הלא הגיונית עם הרשתות שעובדות בשיטת הLoss leader  – מוכרים את הירקות והפירות במחירי הפסד כדי למשוך את הצרכן למלא עגלה במוצרים נוספים. כוח הקניה שלהם אל מול החקלאים הולך וגדל, הן עוקפות את השוק הסיטונאי ומקבלות את הסחורה באופן ישיר.

"חווינו בסגר השני ירידה של בערך 70% בצריכה. בחצי השנה האחרונה בירידה של יותר מ80%. נפגשנו לישיבה בממשלה עם משרד האוצר והכלכלה, יחד עם נציגים נוספים מרשתות המזון. אנחנו באים להגיד – הממשלה לא משכילה להבין שלפתוח שווקים פתוחים בארץ זה הדבר הכי בטוח שיש. להסתובב באויר הפתוח ולהשאיר דוכנים – זה הדבר הראשוני. למעלה מ60%  מהעובדים במרכולים או בסופרים נכנסו לבידוד. אצלנו בשוק חלו בקורונה סך הכל 5 סוחרים. אם הממשלה הייתה משכילה להבין את זה – כל הבסטות היו פתוחות והסוחרים לא היו צריכים להכניס לאף אחד לפנים החנות. זה מה שלצערי עלול להיות את התחלואה אצלנו. הצורך בפתיחה של חנויות ולא דוכנים יותר נזק גדול יותר". טלי פרידמן מכהנת בתור יו"ר ועד סוחרי השוק בשנה האחרונה. "יש לי סטודיו לבישול בשוק, אני מגיעה מתחום הקולינריה. נמצאת כאן 15 שנה, גדלתי בפאתי בשוק. הסוחרים של השוק הם אנשים יקרים שעברו המון דברים קשים ומורכבים בשנים המורכבות – הם יודעים להתאים את עצמם לזמנים המשתנים, לא בכדי אנחנו נחשבים השוק השלישי הטוב בעולם והטוב ביותר בארץ. יש פה חוסן אבל זה לא יימשך לעד. בסגר הראשון אני איגדתי את רוב יושבי ראש השווקים בארץ לגוף אחד. פנינו למשרדי הכלכלה, הבריאות והאוצר. נפגשנו לזום עם כולם והגענו להישג שהיה מאוחר מדי. הניתוק הוא בלתי נתפס".

מדברים על מצב שבו רק אתם הייתם מוחרגים לחיוב

"זה לא נכון, ההנחייה היא אותה הנחיה. יכול להיות שראשי עיריות לא פעלו בהתאם – זה מצב של הרשות עצמה. אצלנו משה ליאון גידר את כל השוק והציב סדרנים לאורך כל שעות היום. על אף הגודל העצום של השוק עדין מקפידים אצלנו על בדיקת חום, עטיית מסיכות, ואפילו יש נקודת משטרה".

אנחנו רואים בחירה של יותר חקלאים לעבוד ישירות מול רשתות השיווק.

"נכון, וזה הופך את השווקים למקום יותר יקר. הם כח קניה פחות גדול, הם לא מאוגדים תחת קואופרטיב אחד. זה גורם למצב שווא בו הסוחר מוצג בעין שלילית והצרכן בסוף צריך לשלם יותר. דרושה לנו פה הסברה הנכונה. רשתות מזון גדולות  קונות את אותו מלפפון ב9 שקלים לקילו, והסוחר צריך לקנות ב11 ש"ח – הוא לא ירוויח".

מה צריך לקרות?

"אנחנו לא נאפשר אפליה בינינו לבין הסופרים. זה לא דבר שיכול לקרות. לא ייתכן שרשתות מזון ימשיכו כרגיל ואנשים שעובדים כל חייהם בשוק לא יוכלו לעשות את זה כי הם לא במקום שנקרא סופר. להיפך – ברחבי העולים ראינו עידוד של פתיחה של שווקי איכרים כאלה ואחרים. זה לא יוצר התקהלויות, אלא קנייה הרבה יותר בטוחה".

***

את הרצל קרן, יו"ר השוק הסיטונאי, פגשנו גם באפריל. הוא שומר על האופטימיות (שאפיינה אותו גם אז) אבל טוען שהמצב חמור מאוד – ואסור להעלים עין מכך. הוא מתאר את מצב השווקים הסיטונאיים – אלו שמזינים את הסוחר בשוק.

"השווקים הסיטונאיים בישראל חווים ירידה של בערך 30%  במחזורי המכירות. סיטונאיים ספציפיים שמתמקדים בתחום המוסדי חווים ירידה גם של 60-70% במחזורים. זו ירידה דרמטית שלא בטוח יהיה איך להתמודד איתה. אין ספק שלאורך זמן – אם התהליך הזה יימשך – הנזק הכלכלי לשווקים יגדל עוד ועוד. כל המערכת הסיטונאית מצפה ומייחלת שהשוק המוסדי יחזור לשגרה במהרה בימינו. הנזק הכלכלי הוא משמעותי. אנחנו מייחלים לזה שגם השווקים הפתוחים – הגדולים והקטנים – יחזרו לפעילות שגרתית.
ברגע שיש ירידה של 30-40%  בפעילות השוק הסיטונאי – הם מושכים פחות תוצרת חקלאית מהמגדלים. כך כולם בשרשרת נפגעים – מהמגדל , דרך הסיטונאי והמשווק ואפילו לנהג המשאית.

החקלאים צריכים לתת מענה לאותה סחורה שלא מושכים ממנו ולפעמים זה הולך לאיבוד. לרשתות השיווק לרוב יש את המגדלים שלהן. אנחנו רק מייחלים לכך שהסגרים והמגבלות הללו יצומצמו ככל הניתן וכמה שיותר מהר, ונחזור לשיגרת עבודה נורמטיבית".

יכול להיות שהשוק הפתוח ייעלם?

"אנחנו מאוד מקווים שלא. שהמעמד הנוכחי יישמר. כשבוחנים את השנים האחרונות רואים ירידה בהיקפי המסחר הקמעונאי בשווקים הפתוחים – עוד לפני הקורונה. זה בעיקר לנוכח התחרות המאוד לא הוגנת עם רשתות השיווק שמשתמשות בירקות כאמצעי למשיכת קונים ב'לוס לידר' (למכור סחורה מסויימת במחיר הפסד כדי למשוך קונים להגיע לרשת ולבצע קנייה רחבה הרבה יותר). זה דבר שהירקן כמובן לא יכול לעשות, כשהוא מוכר כמה עשרות מוצרים. רשת עם אלפי ועשרות אלפי מוצרים – יכולה לעשות את זה בקלות כשהיא רוצה. לצערי כל הנסיונות לעצור את זה ולא לאפשר מכירה מהסוג הזה – כשלו".

***

בביקור בשוק מעט אחרי סוף הסגר השני ניתן לחוש אופטימיות זהירה, זהירה מאוד. יום שישי בשעות הבוקר מכניס קונים רבים. עמדת בדיקת החום בכניסה עומדת יציבה. כולם עם מסיכות. התנועה בשדרה הראשית דלילה מהרגיל אך קיימת. האווירה טובה – אבל לא מספיק.

פגשנו את מאיר בנימין, בן 64, מתוכן 40 שנה בשוק. יש בו כעס. "ההוצאות נשארות כמעט אותו דבר- ההכנסות קטנות משמעותית. ובינתיים מתגלגלים, עושים מה שאפשר, מנסים. לפחות המצב שלנו יותר טוב מאחרים, יש לנו איך לפתוח".

יש כאלה שאומרים שזו לא תקופה שבה העסקים הקטנים יכולים לשרוד.

"חמור מאוד. למה? לעסקים הקטנים אין זכות קיום? זה הבסיס של ליצור כלכלה מאוזנת. את התנאים שנתנו לרמי לוי – לי לא נתנו. רמי לוי עבד כל הסגר בלי הפסקה. הקליינטים שלנו הלכו – ועכשיו איך נביא אותם אותם בחזרה? בסופו של דבר, אם רק רשתות השיווק יישארו – הצרכן יידפק מזה. האמת שכבר נדפקנו. אצלנו סגרו 70% מהשוק. אם היו סוגרים 70% מהמחלקות ברמי לוי מה היה קורה? החקלאים מאוד סובלים מזה. הכוח של הרשתות על החקלאים גדול – קונים מהם בזול ומוכרים ביוקר. אצלנו המצב עוד יחסית סביר – בשווקים אחרים וקטנים יותר הכל עדין סגור".

ליד הדוכן של מאיר פגשנו את ענת יורובסקי, בת 28, שמתגוררת ליד השוק ומגיעה אליו באופן קבוע.

"השוק הוא מקום קניות מרכזי לירושלמים רבים, ומקום בילוי מרכזי גם ללא ירושלמים. ב4 שנים האחרונות אני פה פעמיים בשבוע וראיתי איך המקום הופך יותר ויותר לזירת בילוי גם של אוכלוסיה צעירה. המצב כרגע מאוד מבלבל ומבאס. היו שבועות בסגר הראשון שבו לא היה ברור מה מותר לפתוח ומה אסור, גם היום זה עדיין מרגיש לא ברור. אפשר לראות בסטת ירקות אחת פתוחה, ולצדה שתיים סגורות. לא ברור לקונים ולא תמיד ברור למוכרים".

למה בכלל חשוב שיהיה את השוק? זו בעיה אם בתוך המשבר הזה כל הקנייה תעבור לסופרמרקטים?

"חס וחלילה. בשוק קונים את הדברים הכי שווים: הקפה הכי טעים, ירקות ופירות באיכות טובה, בשר ודגים. יהיה אסון אם השוק יסגר. גם על הקניות בו, וגם הרבה על האווירה שהוא מייצר. אני סומכת על ההתנהלות פה. אם בשבועות הראשונים של הסגר הראשון ההתנהלות הייתה מבלבלת, היום הכל מאוד פשוט. סדרני קורונה בודקים חום לכל מי שנכנס. אני מרגישה בטוחה יותר בשוק הפתוח מאשר בסופר הסגור. אמשיך להגיע לשוק, ואקווה מאוד שהוא לא יפגע".

הביקור האחרון שלנו הוא אצל ירון צדקיהו, מהסוחרים המיתולוגים והמוכרים של השוק שמנהל את רשת מעדני צדקיהו. דור שלישי לעסק שפתוח מ67 – וחלק מהמקום בעצמו מ1977.

"מה עוד לא אמרו על התקופה הזו. אחרי הסגר השני אנשים במצב של ייאוש. מרימים ידיים. הסוחרים בשוק לא חונכו ללכת להפגנות ולהתמסכן – הם חונכו לקום בבוקר וללכת לעבוד בזעת אפיהם ולהביא בכבוד את הלחם הביתה. אנשים שמחים וחברותיים – שהרגו להם את הנפש. אני לא מדבר בכלל על כסף. אלה אנשים שינקו את החיבור וההווי של השוק. את העבודה הקשה. אנשים שלא רוצים חל"ת. הם יעדיפו לקבל את אותו הסכום של החל"ת רק לקום בבוקר ולהגיע. הם לא יגיעו לבלפור. הם פשוט יושבים ליד החנות שלהם, כל אחד בפתח החנות, ומחכים לימים טובים יותר. אנשים פה עצובים. על הסגירה של השוק כבר דיברו המון. על כמה זה פוגע בהכנסות, בקיום של השוק. אבל פה נפגע משהו גדול יותר- הכבוד. זה מה שהורג את הבסטיונר, לא הפקיד של הבנק. אתה לוקח עובד שאיתך כבר 3 שנים ושולח אותו לחל"ת – זה מצב קשה, מאוד לא נעים. כולם פה נפגעים מזה. זה השוק הכי יפה והכי שמח בעולם. כל צבעי הקשת פה. כל הפנים וכל השפות. בלילה אחד – הכל נעלם".

אם זה ימשיך ככה מה יקרה?

"אנחנו תלויים אחד בשני, בלי יוצא מהכלל. מראש העיר עד אלי. בינתיים הוא הוכיח את עצמו כאחד שאוהב את השוק ומאמין בו. הוא יודע שזה עוגן מרכזי של הכלכלה והתיירות בירושלים ובארץ. מפחיד לחשוב שחס וחלילה זה ייפגע קשות. אם מקבלים מכה – אפשר לצאת ממנה תוך שנה-שנה וחצי. אבל אם זה ימשיך השוק ייעלם ויצטרך שיקום אדיר- סוחרים לא יחזיקו מעמד, לקוחות לא יגיעו. יווצרו קרחות. פה צריך את ראש העיר – ביח"צ ושיווק, בלהרים את השוק בחזרה. כל סוחר שסוגר- יוצר קרחת. מוריד את האווירה. השוק נהיה פחות תוסס. יהיה צריך הרבה עבודה ואני יודע להגיד לך שלמרות כל העצבות – התקוות קיימות".