.jpeg)
ראיון עם אורי דורמן, מזכ״ל התאחדות חקלאי ישראל, על המאבק המשפטי לפתיחת האפשרות לחקלאים ישראלים לספק תוצרת חקלאית לסיוע ההומניטרי בעזה
התאחדות חקלאי ישראל פנתה הפעם לבג״ץ – וזה לא דבר שבדרך כלל אתם עושים. מה הוביל אתכם למהלך הזה?
נכון. התאחדות חקלאי ישראל לא נוהגת בדרך כלל לפנות לבג״ץ. אנחנו מעדיפים לפתור מחלוקות בשיח ישיר מול הממשלה, משרדי הממשלה והגורמים המקצועיים. אבל במקרה הזה הרגשנו שנוצר עוול של ממש כלפי החקלאים הישראלים, ולכן החלטנו שהפעם צריך ללכת גם למסלול המשפטי.
המדינה קבעה שרק גופים בעלי מחזור שנתי של 340 מיליון שקל יכולים לספק תוצרת חקלאית במסגרת המנגנון שנועד להעברת סיוע הומניטרי לעזה. המשמעות הייתה ברורה: כמעט כל החקלאים, בתי האריזה, המושבים והקיבוצים בישראל פשוט נשארו מחוץ למשחק.
מבחינתנו זו הייתה החלטה שקשה להשלים איתה.
למה אתה מגדיר את זה כעוול?
כי החקלאים הישראלים הם אלה שמייצרים את התוצרת. הם יודעים לגדל, למיין, לארוז ולספק כמויות גדולות של פירות וירקות, אבל דווקא כשהמדינה מחפשת תוצרת לצורך סיוע הומניטרי – הם לא יכולים להשתתף.
צריך לזכור גם שבעבר השוק העזתי היה שוק משמעותי עבור החקלאות הישראלית. עבור לא מעט חקלאים, זה היה שוק קרוב, טבעי וחשוב. בעקבות המלחמה השוק הזה נסגר בפניהם.
לכן אמרנו: אם כבר נפתח מנגנון שמאפשר הכנסת תוצרת חקלאית לעזה, מדוע שהחקלאי הישראלי לא יוכל להיות חלק ממנו?
ואז פניתם לבג״ץ?
כן. טענו שהסף שנקבע – מחזור של 340 מיליון שקל בשנה – הוא סף גבוה מאוד, שמונע למעשה מרוב מוחלט של החקלאים והגופים החקלאיים בישראל להתמודד.
לשמחתנו, בית המשפט קיבל את הטענות שהצגנו, והמדינה שינתה את התנאים. הסף ירד ל־10 מיליון שקל מחזור שנתי.
מבחינתנו זה הישג משמעותי מאוד.
מה המשמעות המעשית של הורדת הסף?
המשמעות היא שנפתח סבב נוסף של פניות לספקים, וכעת יכולים להיכנס למגרש גם גופים שלא יכלו לגשת אליו קודם – בהם מושבניקים, קיבוצניקים, בתי אריזה וגופים חקלאיים נוספים.
אנחנו מחכים עכשיו לראות את התוצאות בפועל. אני מקווה מאוד שהצלחנו לשנות את המצב כך שהחקלאים הישראלים יוכלו להיות חלק מהמערך הזה ולא יישארו בחוץ.
אתה בעצם אומר שהמאבק הוא לא רק על עזה, אלא גם על עתיד החקלאות הישראלית?
בהחלט. מבחינתנו מדובר קודם כול בחקלאים.
החקלאי הישראלי צריך לקבל אפשרות להתפרנס מהתוצרת שהוא מגדל. אם המדינה מאפשרת פעילות מסחרית או אספקת תוצרת חקלאית במסגרת מנגנון מסוים, לא יכול להיות שהחקלאים עצמם יידחקו החוצה בגלל תנאי סף שאינם מותאמים למציאות של הענף.
אנחנו לא מבקשים העדפה. אנחנו מבקשים הזדמנות הוגנת להתמודד.
עלו טענות שלפיהן כיום קבוצה מצומצמת של מתווכים וחברות מרוויחה מהמסחר הזה, בעוד החקלאים נמצאים מחוץ למעגל.
זו בדיוק אחת הנקודות שמטרידות אותנו.
נוצר מצב שבו קומץ גורמים — בצד הישראלי ובצד הפלסטיני — הפכו לשחקנים מרכזיים במנגנון. לפי הנתונים שהוצגו לנו, מדובר בכ־13 מתווכים עזתים ובכ־10 חברות ישראליות שמעורבים במנגנון, כאשר החקלאים עצמם משלמים אלפי שקלים בדמי תיווך עבור כל משאית שמגיעה לגבול הרצועה.
בצד השני, לפי המידע שבידינו, סוחרים בעזה משלמים סכומים של מאות אלפי שקלים עבור תיאום הכנסת משאית.
צריך לשאול האם זה המנגנון הנכון והיעיל ביותר.
מה היית רוצה שיקרה עכשיו?
הייתי רוצה לראות מערכת פתוחה, שקופה והוגנת יותר, שבה גם החקלאי הישראלי יכול להשתתף באופן ישיר או באמצעות גופים חקלאיים מוכרים.
הורדת הסף ל־10 מיליון שקל היא צעד חשוב, אבל עכשיו צריך לראות שהשינוי באמת מתורגם להזדמנויות עבור החקלאים.
אני מקווה שבסבב החדש נראה מושבים, קיבוצים, בתי אריזה וספקים חקלאיים נוספים שנכנסים למערכת. אם זה יקרה, נדע שהמאבק שלנו הצליח לא רק משפטית – אלא גם בשטח.
אתה רואה בפנייה לבג״ץ תקדים להתאחדות?
אני לא חושב שאנחנו צריכים להפוך את בג״ץ לכלי העבודה הראשון שלנו. אבל המקרה הזה הוכיח שכאשר יש עוול משמעותי ואי אפשר לפתור אותו בדרכים אחרות, גם ההתאחדות יודעת וצריכה לפעול.
בסופו של דבר, התפקיד שלנו הוא להגן על החקלאים הישראלים ולוודא שקולם נשמע במקומות שבהם מתקבלות ההחלטות.
הפעם הצלחנו לשנות החלטה משמעותית של המדינה. עכשיו המבחן האמיתי הוא האם השינוי יגיע גם אל השטח — אל החקלאי, אל המושב, אל הקיבוץ ואל בית האריזה.
במשפט אחד, מה המסר שלך לחקלאים?
אל תוותרו על המקום שלכם בשרשרת האספקה. החקלאי הישראלי צריך להיות חלק מהפתרון – לא זה שנשאר מחוץ לשער.
.jpeg)
.jpeg)
