בית המשפט קבע: קרקעות כפר מל”ל יוחזרו למדינה

לאחר עשור של מאבק משפטי, בית המשפט המחוזי בלוד פסק כי תושבי כפר מל”ל, בהם עמרי שרון, יחזירו למדינה קרקעות חקלאיות שחכרו מקק”ל ומרמ”י ■ התביעה, שטענה לחכירה לצמיתות, נדחתה. מדובר במאות דונמים עם פוטנציאל להקמת אלפי יחידות דיור, בשווי של מאות מיליוני שקלים.

בית המשפט המחוזי בלוד פסק כי תושבי כפר מל”ל ייאלצו להחזיר בעתיד קרקעות חקלאיות שהם חוכרים מקק”ל ומרמ”י למדינה. החלטה זו מצטרפת למגמה מדאיגה שבה המדינה מפקיעה מדי שנה כ-50 אלף דונם של קרקעות חקלאיות, תוך פגיעה ישירה בהתיישבות ובחקלאות המקומית.

האבסורד זועק לשמיים: מצד אחד, משרד החקלאות שינה את שמו ל”משרד החקלאות וביטחון המזון” ואף הציג תוכנית אסטרטגית ל-25 שנה להגדלת הייצור החקלאי ב-30%. מצד שני, המדינה פועלת בכוחניות להפקעת שטחים חקלאיים, מה שמקטין את השטח הראוי לעיבוד ופוגע בוודאות החקלאים. כך, בזמן ששר החקלאות אבי דיכטר מדבר על חיזוק הייצור המקומי, המדינה מקדמת בפועל צעדים שמחלישים את החקלאות הישראלית ופוגעים בביטחון המזון הלאומי.

תושבי כפר מל"ל יצטרכו בעתיד לוותר על קרקעות חקלאיות שהם חוכרים מקרן קיימת לישראל (קק"ל) ומרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ולהשיבן למדינה – כך נקבע בפסק דין מהשבוע שעבר בבית המשפט המחוזי בלוד.

״ שמונים ישובים בארץ הפכו לרחוב בעיר או שכונה, גם קיבוצים וגם מושבים. המדינה פועלת בשיטת הסלמי, המדינה חזקה מכל דבר.

עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ז"ל, ועוד 6 מתושבי המושב ייאלצו לשלם 150 אלף שקל הוצאות משפט לקק"ל ולרמ"י, לאחר שנדחתה תביעתם להצהיר כי חוזי החכירה שמכוחם הם מחזיקים בקרקעות הם לצמיתות. התביעה התנהלה כעשר שנים.
השבת קרקעות חקלאיות למדינה על-ידי קיבוצים ומושבים היא תופעה נרחבת מהשנים האחרונות. הקרקעות הללו אינן פרטיות, אלא שייכות לקק"ל ולמדינה (שמנהלת אותן באמצעות רמ"י) ומוחזקות על-ידי היישובים החקלאיים בחכירה לתקופות מוגבלות (בדרך-כלל 49 שנה).

עד לאחרונה חוזי החכירה היו מתחדשים כמעט באופן אוטומטי, ואולם בעשור האחרון חלה תפנית בעמדת המדינה לעניין, וכיום היא מעדיפה לשנות את ייעוד הקרקעות מחקלאות לבנייה למגורים ולתעסוקה. כחלק מהמהלך, האנשים והאגודות שמחזיקים בקרקעות הללו נדרשים להשיבן למדינה, בתמורה לקבלת פיצוי.

השווי עשוי להגיע למאות מיליונים

עדיין אין מידע לגבי תוכניות עתידיות של המדינה לגבי מאות הדונמים שמוחזקים על-ידי תושבי כפר מל"ל, אך קיים פוטנציאל תאורטי של הקמת אלפי יחידות דיור על קרקעות אלה, מה שעשוי להציב את שוויין במאות מיליוני שקלים לפחות.

החוזים שמכוחם התיישבו משפחות התובעים בכפר מל"ל נחתמו לפני כ-90 שנה מול קק"ל אנגליה. התובעים, שיוצגו על-ידי עורכי הדין אהרון מיכאלי ורוני לפן ממשרד גולדפרב זליגמן ושות', ביקשו כאמור מבית המשפט להצהיר כי מדובר בחוזי חכירה לצמיתות, המקנים להם זכות חידוש החכירה בתנאים זהים, וזאת משום שנחתמו בהסתמך על החוק האנגלי שהיה תקף אז בארץ.

מנגד, רמ"י וקק"ל, שיוצגו על-ידי עו"ד דודי קמחי מפרקליטות מחוז מרכז, טענו כי התובעים מנסים למנף את זכויותיהם ההיסטוריות ולמקסם את הרווחיות שלהם מהקרקע אף מעבר לפיצויים שיקבלו אם ייקבע שעליהם להשיבה.

שופטת בית המשפט המחוזי ריקי שמולביץ קיבלה את עמדת קק"ל ורמ"י כי לשון החוזה מעידה על רצון הצדדים "להכפיף את יחסיהם החוזיים למנהגים השוררים בישראל, ובפרט לכללים החלים על חכירה העוברת בירושה של קק"ל, וזאת להבדיל מהכללים הנהוגים באנגליה" – כלומר חוזה החכירה לא היה קשור בדיוק למשפט האנגלי דאז.

עוד פסקה שמולביץ כי החוזה מדבר על שתי תקופות חכירה באותם תנאים, אך לא יותר: "לא בכדי החוזה מתייחס לחידוש תקופת החכירה בלשון יחיד, כשהוא מעניק לחוכרים זכות קדימה 'לתקופה חדשה' ולא למשל 'לתקופות נוספות'", כתבה בפסק הדין.

עוד קבעה השופטת כי גם מטרת חוזה החכירה ונסיבות העניין תומכות במסקנה כי לא הייתה כוונה ליצור חוזה מתחדש לצמיתות. קק"ל פעלה לשמירה על הבעלות הלאומית באמצעות חכירה מוגבלת בזמן, עם זכות הארכה אחת בלבד. נוסח חוזי החכירה שונה כך שהוסרו המילים המצביעות על חכירה מתחדשת לצמיתות, והוספו מילים שמבהירות את מגבלת הזכות לחידוש פעם אחת בלבד.