מהפכת המיכון בחקלאות

"מעבר לזה שהמכונות חוסכות כוח אדם, השימוש בהן מונע העברת מחלות, כי אין מגע יד אדם בתהליך ■ הכל הלך נכון. דבר אחד לא היה: כסף. כדי להיכנס לדבר הזה באופן רציני, מישהו צריך לממן אותו ■ אם המכונות האלה היו נכנסות לפני 10, 15 שנה, כמו שניסיתי לעשות בזמנו, יכול להיות שהיום היינו בסיטואציה אחרת ■ במצב הנוכחי… בעוד מספר חודשים, נהיה בבעיה, ברוך גדול. ללא ספק, יהיו חסרים מוצרים על המדף"

המחסור הקשה בכוח אדם לחקלאות שנוצר בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" העלה מחדש לסדר היום הלאומי את ההכרח למהפכת מיכון בתחום, שתפחית מאוד את התלות בכוח אדם, גם אם לא בהכרח תוזיל בצורה משמעותית את עלויות הייצור של החקלאים.

אחד מבכירי ענף החקלאות בישראל אומר ל"משוב חקלאות": "אין ספק בכלל שמדינת ישראל צריכה לעבור ניעור ומהפכה בנושא של המיכון בחקלאות. ולכן, כל פיתוח שקיים בעולם וכרוך בחיסכון בכוח אדם צריך לאמץ אותו, גם במחיר של סיוע משמעותי ביותר של המדינה. אסור עוד לסמוך על העניין של ידיים עובדות. כיום, אם העלות של העבודה הידנית זהה לעלות העבודה הממוכנת, ההעדפה בארץ היא להישאר עם העבודה הידנית. יותר מזה, גם אם בשלב הראשון נראה שהעבודה הממוכנת איננה כלכלית, יש מקום לאמץ פיילוטים, ולראות האם אכן הדבר כך, משום שדברים משתנים; מספיק שגורם אחד משתנה, וזה יכול להפוך לכלכלי. מעבר לכך, במציאות הקיימת של ההסתמכות הבלעדית על כוח אדם, במיוחד כשאנחנו יודעים שאלה עובדים זרים או פלסטינים, אין ספק בכלל שצריך להקטין את התלות הזאת בעובדים האלה".

"לשחרר את החבל"

והוא ממשיך: "כל מה שיכול לחסוך אפילו שלושה פועלים לחקלאי, למשל בשתילה, צריך לאמץ. אין בכלל שאלה שמכונות שתילה חוסכות בכוח אדם. לדעתי, אחד השינויים שיחולו בקרוב במדיניות הממשלה הוא תמיכה יותר ויותר במיכון חוסך כוח אדם. זה כבר נמצא על הפרק.

המדינה תמכה בעבר בנושא מיכון חוסך כוח אדם, וחייבים לחזור לזה. צריך ללכת במקביל בשני הכיוונים: גם מצד אחד שלא יהיה גורם מגביל לגיוס כוח אדם במקום שהוא נדרש, אבל מצד שני במקום שאפשר וחקלאי רוצה מיכון, המדינה צריכה לשחרר את החבל ולתת את האפשרות של הכנסת מיכון ותמיכה משמעותית לעודד חקלאים לעשות זאת. הרי, חקלאי לא טיפש; אם לא כדאי לו, הוא לא יכניס סתם מכונה. יש לזה משמעויות, וגם אם המדינה תתמוך בו ב-70 אחוז, זה לא בהכרח ישתלם לו".

והבכיר מוסיף: "הבעיה היא שלא לכל המשקים מתאים מיכון. לכן, יכול להיות שצריך לעודד בנושא הזה אולי עבודה קבלנית, קבלני שתילה, בדומה לקבלנים הפועלים בענף החקלאות בנושאים אחרים. יש למשל, קבלנים המחזיקים במכונות שתילה לעגבניות לתעשייה. יש גם קומביינים לאיסוף בצל שהחקלאים לא אימצו, כי המכונות יקרות, הסיוע לא גדול ועלות כוח האדם משתווה פחות או יותר לעלות המיכון. בכל אופן, גם אם יש ברשותנו עובדים, במקום שיש מיכון שיכול להחליף אפילו חלק מהם, צריך לאמץ אותו, ואת העובדים להשאיר למקומות שאין לנו פיתרונות, כמו בתפוחים וקטיף של עגבניות ופלפל ומלפפון שעדיין הרובוטים לא עובדים. אולם, איפה שיש אפשרות להכניס מיכון, או באמצעות קבלנים או באופן פרטי, למשקים גדולים, צריך לעשות הכל כדי שכן יעבדו עם הכלים האלה".

והוא מסכם: "יש פה פרדוקס: מצד אחד, אנחנו לוחצים לשחרר את ההגבלות על מספר העובדים הזרים כך שכל חקלאי ייקח כמה עובדים שהוא צריך. ומצד שני, אין תמיכה בהכנסת מיכון לענף. נושא המיכון לא פועל בארץ באופן נרחב, בגלל חוסר התמיכה בחקלאים בעלי משקים בינוניים וקטנים. תן לנו את האפשרות שלא יחסרו ידיים עובדות במקום שאין מיכון, ותן לנו את האפשרות מהצד השני של המטבע, שיהיה לנו על המדף לרשות החקלאים כל מיכון אפשרי שקיים וחוסך כוח אדם, כדי לסייע ולעזור להם בכל דרך אפשרית. האתגר הכי גדול עכשיו בשיקום החקלאות הוא שבמקום שבו אפשר להוריד כוח אדם, לתת לחקלאים את כל האפשרויות הטכנולוגיות לעבוד עם מיכון מתקדם".

"ביצה ותרנגולת"

ואכן, ניסיון העבר מלמד על קשיים משמעותיים בשילוב מיכון בתחום החקלאות. זה מה שקרה למיזם של האגרונום יוסי בן דור, שניסה ב-2005, ללא הצלחה, להכניס לארץ מכונות שתילה בטכנולוגיה שפותחה לפני כמה עשרות שנים, בשדות האורז של יפן, מדינה שאין בה כוח אדם זול.

בן דור מספר לנו: "היו בזמנו, כמה בעיות בעניין, שאולי עכשיו, בעקבות המצוקה הגדולה בענף, ייפתרו. ראשית, כל חקלאי מתלבט בין כוח אדם זול לבין מכונה, למרות שכבר אז העסקת פועלים התאילנדים לא הייתה כל כך זולה. עקב אכילס של כל העניין הייתה ההכרח במגשים מיוחדים לשתילים המותאמים למכונות השתילה, ועליהם זורעים באמצעות מכונת זריעה מיוחדת. בהמשך, מגדלים את הצמח עד לגובה מסוים, שולחים את המגשים לשטח, שמים אותם במחסניות מיוחדות כמו של מכונת ירייה, והמכונה שולפת באופן אוטומטי כל שתיל, עושה חריץ באדמה, מורידה אליה את השתיל בעדינות וסוגרת את האדמה סביבו. אולם, לפני ביצוע השתילה האוטומטית, החקלאי חייב ליישר את האדמה, ולדאוג שתהיה יבשה.

מעבר לזה שהמכונות חוסכות כוח אדם, השימוש בהן מונע העברת מחלות, כי אין מגע יד אדם בתהליך".
לכאורה, כמעט הכל טוב ויפה, אלא ש"מדינת ישראל לא סבסדה את עלותן המלאה של המכונות, אלא 50 אחוז בלבד, ורק חקלאים מעטים קנו אותן, והיו חייבים לייצר את המגשים בעצמם. זה ממש סיפור של ביצה ותרנגולת: המשתלות לא מייצרות מגשים כל זמן שאין מכונות, והחקלאים לא קונים מכונות עד שאין מגשים (…).

ואם כבר הייתה משתלה שרצתה להיכנס לפרויקט, אמרו לה: רגע, אנחנו לא רוצים שתהיי מונופול. הכל הלך נכון. דבר אחד לא היה: כסף. כדי להיכנס לדבר הזה באופן רציני, מישהו צריך לממן אותו. לחקלאי, במיוחד היום אחרי כל מה שעברו פה כולם, אין את המשאבים לכך".
בן דור מוסיף: "הפיתרון שלי איננו מושלם לכל הגידולים.

יש מספר גידולים שהמכונות יכולות לעזור בהם, כמו בצל, חסה, ברוקולי, כרוב, סלרי, עגבניות לתעשייה, פלפל, וכרישה. בלתי אפשרי לשתול באמצעותן עגבניות מאכל בחממות, שהן היום מספר אחת בעדיפות בישראל, מה שרמי לוי מייבא מטורקיה.

יש מכונות שתילה שטובות גם לחממות וגם לשטח פתוח ומכונות ענקיות שנגררות לטרקטור. הפרויקט יכול היום להצליח עם איש עסקים שימכור את התוצרת לרשת שיווק בבעלותו, ארגון וולונטרי שיספק עבודה לבעלי מוגבלויות, קיבוץ שיקים מוסך עם חלקי חילוף למכונות, והכי טוב מימון של המדינה לרכישת הציוד הנדרש והתאמת מערך הזריעה של המשתלות למגשים המיוחדים

"שאלת השאלות"

אם יכניסו את מכונות השתילה הללו לישראל בצורה הכי יעילה שאתה יכול לחשוב, כמה עובדים הן יחסכו? מאות? אלפים?

"תראה, למכונה שנכנסת לחממה נדרש פועל אחד במקום שלושה עד חמישה פועלים בעבודה ללא מכונות, והיא שותלת בין 7,000 ל-8,000 שתילים בשעה. קצב השתילה של בצל מהיר יותר: בין 12 אלף ל-16 אלף שתילים בשעה. יתרון נוסף הוא שהשתילה אחידה, לעומת שתילה באמצעות פועלים.

להפעלת מכונה נגררת לטרקטור דרושים נהג טרקטור ופועל אחד שעומד על הגרר לעומת בין שישה לשמונה פועלים, והיא שותלת בשעה 25 אלף שתילי חסה ו-50 אלף שתילי בצל. המכונות שותלות חסה, ברוקולי, כרוב, סלרי, עגבניות לתעשייה, פלפל, כרישה, תבלינים ובצל. המכונות שותלות גם תבלינים, עד 60 אלף שתילים ביום.

הנגררות לטרקטור שותלות עד 200 אלף שתילים ביום. ניתן לספק בתוך כחודשיים, שתיים עד שלוש מכונות קטנות או גדולות. עם זאת, בשלב של הקטיף החקלאי חייב פועלים, כי אין לנו פיתרון לקטיף. אולם, מכונות השתילה חוסכות בוודאות כוח אדם, משדרגות בוודאות את חקלאות ישראל ומסייעות בוודאות לחקלאים. שאלת השאלות היא איך מזיזים את העגלה. זאת הבעיה פה".

צריכים החלטה מנהיגותית…
"בדיוק. כמו שאמרתי לך, יש פה ביצה ותרנגולת, שני גופים שעומדים בהיכון לראות אם האחד עושה, ואז השני נכנס לעניין. מישהו צריך להזיז את זה. מה שעושה שר החקלאות אבי דיכטר הוא להביא פועלים. אם המכונות האלה היו נכנסות לפני 10, 15 שנה, כמו שניסיתי לעשות בזמנו, יכול להיות שהיום היינו בסיטואציה אחרת, כי במקום המכונות שלי נכנסו פועלים עזתים. גם פועלים ממדינות אחרות יכולים ליצור כאן בעיות. לכן, עדיף כבר לפתור את הבעיות הללו מראש. דיכטר ומרעיו אומרים: היו פועלים, נביא פועלים. צריך לשנות את התפישה לחלוטין ולחשוב מחוץ לקופסה, וזה לא פשוט. אני לא יודע אם הם מסוגלים היום לעצור ולהגיד: או קיי, אכלנו אותה עם מה שקרה. בואו נחשוב אחרת לגמרי. אני מקווה שכן".

"מורכב ושמרני"

סיפור חוסר ההצלחה של הכנסת המכונות האלה לארץ הוא חלק מהקיפאון בפיתוח הטכנולוגי בחקלאות במדינה בעשרות השנים האחרונות, לא?

"ישראל היא קודם כל שוק קטן, ויש בה דווקא אנשים יצירתיים, כמו שאתה יודע. בסופו של דבר, השוק שלך הוא בחו"ל, לא בארץ. אז דווקא אפשר למצוא די הרבה טכנולוגיות ישראליות בחו"ל. מצד שני, להכניס לישראל טכנולוגיה מאוד מתקדמת מחו"ל זה מסובך, כי השוק קטן, מורכב ושמרני, וזו הבעיה. בנוסף לזה, כשאתה דווקא מביא כוח אדם זול, לא רק בחקלאות, אלא גם בבנייה, אז אתה לא מייעל את השיטה ולא עובד עם אוטומציה. יש מקומות שבהם הפועל יקר, ולכן מביאים אוטומציה. כשאתה מכניס פועלים, אתה תוקע את השוק שלך והופך אותו לשוק פרימיטיבי יחסית".

וזה מתבטא גם ביבולים דלים יותר של גידולים לעומת מדינות אחרות, יותר מתפתחות טכנולוגית בחקלאות.

"נכון. ברגע שאתה מחזיק חסה אחת חולה, ונוגע בחסה שנייה, המחלה עוברת אליה. במכונה אוטומטית, כפי שציינתי קודם, אין מגע יד אדם. בנוסף, הפועל נועץ את הצמח באדמה, והמכונה חורצת את התעלה, מורידה אליה בעדינות את הצמח וסוגרת, ממש כמו שמדפסת עובדת.

כשאתה שולף את הצמח ממגש הקלקר, השורשים נקרעים. פה לא. כל השיטה יותר טובה. המורכבות כאן היא בהחדרת הטכנולוגיה. אתה יודע מה זה לשנות עכשיו מערך של זריעה, ב'חישתיל' למשל? בנוסף, צריך לקנות מגשים ולהכשיר את החקלאי".

והוא מסכם: "במצב הנוכחי, שבו מדינת ישראל לא קונה ירקות בטורקיה ואינה יכולה לגדל כמות מספיקה שלהם בארץ, בעוד מספר חודשים, נהיה בבעיה, ברוך גדול. ללא ספק, יהיו חסרים מוצרים על המדף. אנחנו כואבים את מה שקרה פה ולא רוצים לכאוב עוד פעם דבר כזה. צריך שהמנהיגים שלנו יבינו שהגיע הזמן לעצור את מה שקרה עד היום. זה יכול לחסוך הרבה יזע ודמעות. אני לא רוצה להגיד דם".