תפנו מקום לעץ חבוש

מי שאוהב לבשל ולאכול את פרי גנו החבוש הוא פרי נפלא וטעים מומלץ וקל לגידול • החבוש זקוק רק למעט מנות-קור, לכן אפשר לגדלו בכל האזורים בארץ

החבוש הוא פרי נפלא וטעים במיוחד שהשפים מתים עליו והוא זוכה בשנים האחרונות לעדנה .
מדובר בפרי כל יכול, שניתן להוסיף אותו למגוון מתכונים שונים – החל מקינוחים ועד לתבשילי בשר. למי שלא יודע, החבוש מומלץ גם לספורטאים מאחר שהוא מספק זריקת סוכר ואנרגיה.
השף מאיר אדוני פירסם לאחרונה מתכוני חבושים בעיתון ״ישראל היום״
וכך הוא כתב:
״החבוש מסמל עבורי את תחילתה של השנה היהודית החדשה. בכל שנה מחדש אני מחכה לו בשקיקה ומתלהב כמו ילד קטן כאשר הוא מופיע.
לאורך שנותיי כטבח, תמיד הופתעתי כמה מעט אנשים יודעים איך לטפל בחבוש ומה עושים בו. החבוש, ששכיח מאוד כריבה ואינו יכול להיאכל ללא בישול כזה או אחר, נראה כתפוח בשרני ובתצורתו הפשוטה הוא עטוף בקליפה פלומתית עדינה (הזנים החדשים שפותחו הם בעלי קליפה חלקה)לטעמי מדובר בפרי מושלם, בעיקר בעולם המתוקים, שכן הוא מתמסר לבישול עם סוכר, בעל מרקם יציב ובשרני, ויכול להשתלב באינסוף תבשילים ומאכלים כגון קומפוט, טארט טאטן ועוד ועוד״.
בארץ גידלו עצי חבוש רבים מזנים מקומיים מאז חורבן הבית, אבל מטעים בהיקפי גידול משמעותיים ניטעו רק לאחר קום המדינה.

הסיבות שבגללם אנו ממליצים לגדל חבוש בגינה :
א)החבוש הוא בעל סגולות בריאותיות נפלאות ,החבוש עשיר מאד באשלגן ובתאית ומשמש ברפואה הטבעונית.
ב)פרחיו יפים במיוחד וריחניים, ובעבר נחשבו פרחי אהבה, קישטו בהם חדרי כלה וחיברו לכבודם שירים.

ג) בניגוד לפירות רבים שנרקבים לאחר מספר ימים, חבוש טרי יכול להחזיק מעמד עד חודשיים! מדובר במוצר בעל חיי מדף ארוכים מאוד.
לבעל גינה זה יתרון עצום מכיוון שהוא יכול להנות מכל הפרי הנקטף

מוצא החבוש בצפון פרס. גידלו אותו בארם-נהריים כבר לפני 6,000 שנה. החבוש היה מהפירות החשובים בימי קדם ונפוץ ברוב ארצות אגן הים התיכון. בייחוד הרבו לגדלו ביוון, שם נקרא בשם "תפוח צידון", שממנו נגזר שמו המדעי. במשנה הוא נקרה פריש, אספרגל (דומה לשם בערבית) וחבוש. גם כיום מצוי החבוש בארצות אגן הים התיכון, בייחוד בתורכיה, בספרד, בפורטוגל, באיטליה וביוון. מגדלים חבושים בהיקף מצומצם גם בדרום-אמריקה ובארצות-הברית.
עץ החבוש אינו גדול, שורשיו קרובים לפני הקרקע והוא מסתגל יפה גם לקרקע כבדה ואטומה למדי. העץ נשיר, אבל זקוק רק למעט מנות-קור להתעוררות באביב, לכן הוא מצליח גם בארצות סובטרופיות כארצנו, ואפשר לגדלו בכל האזורים בארץ. פרחיו יפים במיוחד וריחניים, ובעבר נחשבו פרחי אהבה, קישטו בהם חדרי כלה וחיברו לכבודם שירים.
הזן הנטוע אצלנו הוא פורטוגל, המבשיל בסוף ספטמבר והמצטיין ביבוליו. הפירות הראויים לקטיף מקבלים צבע צהוב מתחת למעטה הלבד המכסה אותם. הפרי משתמר בבית שבועות אחדים ללא קירור.
החבוש עשיר מאד באשלגן ובתאית ומשמש ברפואה הטבעונית.
במטבח האתני תופש החבוש מקום כבוד, הוא מצוין במאכלי קדירה, עם ירקות, בשר כבש או קציצות אך גם עם דגים. בבתים רבים באגן ים התיכון נהוג להגיש קריש טעים שמכינים מחבוש מעוך ממותק, המתקשה בהשפעת הפקטין הרב שהפרי מכיל. מכינים מחבושים ריבות, יינות וליקרים, אופים אותו ומגישים חם או קר, לאחר שהפרי מקבל צבע אדום במהלך האפייה.